פורים
הגמרא במסכת גיטין ובתענית כותבת: "אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משנכנס אב ממעטין בשמחה" – אומר רב יהודה, בנו של רב שמואל בר שילת בשם רב שמשנכנס אב ממעטים בשמחה. לעומת זאת משנכנס אדר מרבין בשמחה – את המשפט הבא אומר צאצאו של המן הרשע. ע"פ הגמרא חלק מצאצאיו של המן היו תנאים קדושים ולימדו תורה בבני ברק. זה דבר מדהים!
כיצד יכול להיות שמרשע גמור יצאו צאצאים קדושים העוסקים בתורה ובקידוש ה', משום איזו זכות זכה הרשע הארור לצאצאים צדיקים המלמדים תורה? הכל קרה ברגע שלקח המן הרשע את מרדכי והרכיבו על סוסו. כל פני הדברים השתנו לו לפתע אל מול עיניו, הכל נפל כמו מגדל קלפים כאשר באורח נס, דווקא אסתר היא זו שנבחרה, ולבסוף מרדכי הוא זה שעמד בגבורה והתריס כנגד גזרתו של המן, אותו המרדכי שהתריס נגדו - זכה לכל התהילה והכבוד, כולם העריצו אותו.
מה שלא היה בתחילה – תשע שנים ספר הזיכרונות שכב במגירה ואף אחד לא העריץ את מרדכי, עד אותו הלילה בו נדדה שנת המלך אחשוורוש, המלך קרא להמן – והמן הרשע חושב שקריאת המלך היא על מנת לרומם אותו, להעניק לו את מלוא הכבוד. אבל היוצרות התהפכו, וצווה עליו לקחת את מרדכי על הסוס לשערי העיר ולצעוק מול כולם: "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".
למרות הבושה וההשפלה שחש המן בעקבות אדרתו של מרדכי, הוא עושה את המשימה עד תומה. לפתע קורה דבר מדהים – המן נבהל בלבו וקורא את הפסוק מתהילים: "ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם, ה' ברצונך העמדת להררי עז, הסתרת פניך הייתי נבהל" – מבלי להתכוון, באותם הרגעים בדיוק המן התפלל שמצאצאיו יצאו גרים שיחזרו בתשובה ויעבדו את ה' בקדושה. המן אומר "הסתרת פניך הייתי נבהל", הוא מבין שבתוך כל הסתר הפנים קיים ה' בעולם, אי אפשר להשמיד את העם היהודי. כשזרש המרשעת, אשתו, אמרה להמן שאם מרדכי יהודי, "פול תיפול לפניו" הבין המן את חשיבות העם היהודי והתפלל בלבו שייצאו לו צאצאים יהודים.
מדובר פה בעניין מדהים ביותר המעצים את חשיבותה וערכה של התפילה, אפילו כזו שיוצאת מפיו של רשע מוחלט, לא שבה ריקם. קל וחומר ליהודים, בניו של המלך צריכים להתכוון ולהקפיד בתפילה שלנו, ודאי שזו תעלה בע"ה עד כיסא הכבוד. אשרינו שזכינו להיות בניו של מלך מלכי העולם.