"כאשר אדם צריך לישועה שיברך בכוונה 'שהכל נהיה בדברו' ויוושע"

המעשה המחזק מ"הבת עין", רבי אברהם דב מאבריטש זצוק"ל: בעת התקפת הדרוזים על יהודי צפת בשנת ה'תקצ"ח (1838), הפורעים חטפו את "הבת עין", רבי אברהם דב מאבריטש, ואיימו עליו שאם הוא לא ייתן להם כופר נפש – ירצחו אותו.

הרבי זיע"א ביקש בקשה אחרונה לפני גזר דינו – כוס מים לשתות, לאחר שברך 'שהכל נהיה בדברו...' הגיע לפתע למקום אדם בלתי מוכר כשהוא רכוב על גבי סוס. ואותו אדם החל לצעוק צעקות רמות, בהן הוא מזהיר החוטפים שהטורקים מחפשים אחר הבדואים, ועליהם לנוס על נפשם כמה שיותר מהר.

וכך אכן קרה, הם נסו על נפשם, וליהודים הייתה הצלת "הבת עין". כאשר שאלו את "הבת עין" למה הבקשה האחרונה שלו הייתה דווקא לשתות כוס מים, הוא השיב: "קבלה בידי הבעל שם טוב שכאשר אדם צריך ישועה שיברך בכוונה 'שהכל נהיה בדברו' ויוושע".

מספר רבי בן ציון קוק כי ראה את הסיפור הזה בספר אך גם שמע אותו מפי רבי דן סגל בפורים, וכן הוסיף ואמר את דבריו של רבי דן סגל: "'וכי מה אתם חושבים שהסגולה הזו של הבעש"ט היא בדיוק דברי 'נפש החיים' רבי חיים מוולאזין בספרו 'נפש החיים' (שער ג' פרק י"ט) שם הוא כותב: "ובאמת הוא עניין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל. כשהאדם קובע בלבו לאמור "הלא ה' הוא האלוקים האמתי ואין עוד מלבדו יתברך – אזי שום כוח בעולם וכל העולמות כלל והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו"