גדולי ישראל
הרב יצחק אייזיק אייכנשטיין זצ"ל היה מהמיוחדים בדורו בעניין החסד, השיא יתומים ויתומות רבים, ולפני פטירתו אמר שאינו יודע אם עשה מעשים טובים בחייו, (ועל אף העובדה שהשיא 40 יתומים!) וכמו כן ידוע שבכל עת שעשה נישואין לאחד מבניו - השיא גם יתומה ונתן להם נדוניה ומזונות. פעם אחת בא אליו בן טובים, שבגדיו בלויים ושיער פניו מזוקן, וכשהבחין הרב הקדוש בדבר, פשט מיד את לבושו מעליו ונתנו לו, ואח"כ כשבא אליו אחד מבניו ומצאוהו יושב בטלית קטן בלי בגד העליון, והתפלא על המחזה, עד שנודע לו סיבת הדבר שנתנו לאותו עני.
באחת מנסיעותיו של הרב הקדוש ר' יוסף מאיר וייס, (ה'אמרי יוסף' מספינקא) לר' יצחק, ביקשה ממנו אישה אחת שנתקע לה עצם בגרונה ולא הייתה יכולה לא להקיא ולא לבלוע אותה, וביקשה שיזכיר אותה אצל רבינו. אבל מכיוון שמוחו של ה'אמרי יוסף' היה עסוק בתורה בנגלה ובנסתר שכח לגמרי ממנה, וכשבא לזידיטשוב נכנס לבית המדרש והתעמק בספר. כאשר הרגיש הרה"ק שר' יוסף הגיע, נכנס לבית המדרש ואמר לו: "יוסף מאיר! היכן אהבת ישראל?! אומנם האישה נושעה כבר, כי בשעה שהזכירה עצמה אצלך, שתמסור את שמה, כבר נושעה".
(פניני צדיקים)