קצת טריקי: משברים בחיים הם ניצוצות של יצר הרע?

הנה מוצאים אנו בגמרא במסכת שבת (קה, ע"ב): "תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא שאמר משום רבי יוחנן בן נורי: המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו - יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד".

כלומר: חז"ל הקדושים מלמדים אותנו, שהיצר הרע אינו עובד בחיפזון... להיפך! סוד ההצלחה שלו – הינו: הדרגתיות. הוא לא מנסה לבקש מאדם ירא שמיים, כי יעבוד עבודה זרה... הוא בתחילה משכנע אותו לעשות מעשים חמורים פחות, וכך, אט אט הוא מדרדר את מצבו הרוחני, עד שלבסוף - אומר לו לעבוד עבודה זרה.

אלא שמצד שני, אנו מוצאים הזדמנויות שונות, בהן היצר הרע פועל בצורה שונה לחלוטין, ולהיפך: דווקא מזדרז לדרדר את מצבו של האדם בבת אחת ובמהירות! כמו המקרה הבא: לאחר מתן תורה, אז היו בני ישראל בפסגת המעלה, אולם היצר השיאם לרדת בבת אחת אל שפל המדרגה ולעבוד עבודה זרה, וכפי שנאמר בפסוק (שמות לב, ח): "סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

ובכן, שואל הגאון רבי חיים שמואלביץ: כיצד היא דרכו של יצר הרע? האם הוא פועל בהדרגתיות בכדי להוביל את האדם מדחי עד דחי – או שהוא דווקא מנסה למוטט בבת אחת את כל בניינו הרוחני? הלא לכאורה ישנה סתירה בדבר!

אולם משיב הגר"ח, כי ההסבר פשוט: בימים כתיקונם, כאשר היצר מנסה להדיח את האדם, הוא יודע שאין לו סיכוי להצליח אם ינסה להסיתו בבת אחת לעבוד עבודה זרה. משום כך, הוא מתקדם צעד אחרי צעד, עקב בצד אגודל, עד שהוא משיג לבסוף את מטרתו הסופית. אולם שונים הם פני הדברים לחלוטין, בתקופה של משבר! בשעת משבר – היצר יודע כי כוחותיו של האדם חלשים יותר, ויכולת ההתגוננות שלו מוגבלת... משום כך, הוא מבין כי ביכולתו בבת אחת להורידו מפסגת המעלה אל שאול תחתית!

בעת מתן תורה, היצר הרע הלא הראה לבני ישראל את מיטתו של משה רבינו בשמיים, והוכיח להם באותות ובמופתים כי מנהיגם נפטר לבית עולמו. אין ספק, כי באותם רגעים – בני ישראל נקלעו למשבר: המנהיג שהוציאם ממצרים ועשה להם את כל הניסים – איננו! הם היו מבוהלים, הם היו חרדים, מיואשים, ובנסיבות אלו – ידע היצר כי לא יקשה עליו להחטיאם במהירות ובבת אחת, שכן יכולת ההתמודדות שלהם מוגבלת... לכן, באותה שעה הוא יכול היה להשיאם לעבוד עבודה זרה, ואף הצליח להסירם מהר מן הדרך!

קין והבל
רעיון זה, מוצאים אנו גם אצל קין והבל. שכן כך מספרת לנו התורה הקדושה (בראשית ד , ג  – ח):

"וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ. וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ".

אם נתבונן בפסוקים נמצא, כי קין היה זה שהגה לראשונה את הרעיון להקריב קרבן לה', בעוד הבל – נגרר בעקבותיו. אולם ראה זה פלא: כאשר הקדוש ברוך הוא אינו שועה למנחתו של קין – הוא מתדרדר בבת אחת לשפל המדרגה, הורג את הבל אחיו, ולא זו בלבד – אלא שבתרגום יונתן מצינו כי הוא אף כפר בעיקר, הכריז כי אין דין ואין דיין, אין שכר לצדיקים ואין מי שנפרע מהרשעים!

ואנו תוהים: כיצד תתכן הדרדרות מהירה כל כך? הלא כפי שהקדמנו, דרכו של היצר הינה לדרדר את מצבו הרוחני של האדם בהדרגתיות, ולא בבת אחת!

אולם על פי האמור, התשובה פשוטה: באותם רגעים בהם נדחתה מנחתו של קין – נאמר: 'ויחר לקין מאד ויפלו פניו'. הוא כעס, נפגע, ונכנס למשבר כה חמור – עד שכוחותיו לא עמדו לו כלל מול היצר הרע, שיכול היה להכשילו במהירות ולדרדר את מצבו הרוחני בקיצוניות בלתי נתפסת!

ומעתה, עלינו להסיק את המסקנות המתבקשות לענייננו: תקופת משבר, מתאפיינת בחולשת כוחותיו הנפשיים של האדם, ומשום כך היא מסוכנת במיוחד. לכן, ניסיון לעריכת חשבון נפש דווקא בתקופה זו – נדון לכישלון מראש, ועלול להחמיר את המצב במקום לשפר אותו... הדרך הנכונה הינה להמתין עד חלוף המשבר, ואז, לערוך את חשבון הנפש ולהסיק את המסקנות המתבקשות.

מלך על מקלו!
ונסיים, בנקודה עליה כבר עמדנו לעיל, אולם מקור לה – נוכל למצוא בהמשך דבריו של הגר"ח שמואלביץ.

הזכרנו, שבכדי להתגבר על משבר, לצלוח את התקופה הקשה ולעבור אותה בשלום – כדאי להתבונן קדימה, אל העתיד, ולא לאבד תקוה אפילו לרגע. ואכן, לגישה זו, מוצאים אנו סמך במקורות: "שלמה המלך, שמלך על כל העולם – ירד בתהליך הדרגתי, עד שהושלך לגמרי מכיסאו וממלכותו, וכפי שמספרים חז"ל בגמרא (סנהדרין כ, ב):

"אמר ריש לקיש: בתחילה מלך שלמה על העליונים וכו', ולבסוף מלך על התחתונים וכו', מלך על כל העולם כולו ולבסוף לא מלך אלא על ישראל וכו', ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים וכו', ולבסוף לא מלך אלא על מיטתו וכו', ולבסוף לא מלך אלא על מקלו".

מהי המשמעות: "מלך על מקלו"? ה'בן איש חי' מבאר זאת, כי שלמה המלך היה הולך ברחוב, מרים את מקלו, ומקבץ סביבו את כל מי שביקש לשמוע ממנו דברי חכמה.

איזו ירידה עצומה, מאגרא רמא לבירא עמיקתא! מרום המעלה – אל השפל הגדול ביותר... המלך העצום, שמלך על העליונים והתחתונים, בסופו של דבר היה צריך לקבץ סביבו אנשים שיסכימו לשמוע את דברי חכמתו! ובכל זאת, מהנקודה העלובה הזו – הצליח שלמה המלך בסופו של דבר לחזור אל הפסגה, אל רום המעלה, ולשוב למלוך על עולם ומלואו!

כיצד הוא עשה זאת? מה היה הסוד שלו? את התשובה, מלמד אותנו הגר"ח שמואלביץ ואומר:

שלמה המלך הצליח לחזור למעמדו הראשון, מסיבה אחת ויחידה: משום שגם כאשר לא היה לו אלא את מקלו, הוא לא הפסיק אפילו לרגע להיות 'מלך'! מלך על מקלו – אבל מלך! אפילו לרגע אחד הוא לא התייאש מלשוב למלכותו, אפילו לרגע אחד הוא לא הרים ידיים... הוא האמין בכל המצבים שצפוי לו עתיד מזהיר, והצליח לצפות פני העתיד ולראות את הזוהר בהווה.

לכן, התהליך אמנם היה ארוך וממושך, שלמה המלך עבר תלאות ונדודים, אבל בסופו של דבר – הוא חזר להיות מלך! כי זו הדרך להתגבר על משברים ולהיחלץ מהם: רק אם האדם לא יתייאש, אלא יאמין שהעתיד צופן בחובו תקופות טובות ומאושרות, ועליו לקחת נשימה עמוקה ולהמתין עד שהתקופות הללו תגענה – הוא יוכל לצלוח את כל הקשיים ולעבור את המשבר בשלום!

 כל אדם, באשר הוא, צפוי לעבור בחייו משברים העולם הוא נווה התלאות..... אין אדם שחייו זורמים בקלות, בלי קשיים ואתגרים. ההבדל בין אדם מצליח לאדם שאינו מצליח – אינו במידת המשברים שהחיים מזמנים לו, אלא ביכולת שלו להתמודד עם המשברים הללו בצורה נכונה, בלי ייאוש, ולהמשיך להאמין בעתיד הטוב הצפוי לו