גדולי ישראל
באחד הימים הופיעה אישה מכובדת ועשירה לפני רבנו (הרב יעקב מוצפי) וסיפרה לו על מקרה מוזר שקורה לה בכל ליל שבת. כשהיא מדליקה את הנרות, כבים הם לפתע ללא כל סיבה הנראית לעין. הדבר חזר ונשנה פעמים רבות. כשדמעות בעיניה, התחננה האישה לפני רבנו שיגיד לה את סיבת הדבר ומה עליה לעשות.
הביט עליה רבינו שהיה בעל רוח הקודש למשך מספר שניות ואז שאל: "האם את נוהגת להלוות כספים לאנשים בריבית?" הבעת השתאות ותדהמה התפשטה על פני הגברת: "מניין לו לרב שאכן אני עוסקת בהלוואות בריבית?", תמהה בלבה.
לאחר שהתעשתה השיבה בחיוב לרב. והוסיפה כי בכל הלוואה היא מקפידה לעשות "היתר עסקה" כדת וכדין. "עם כל זאת עלייך להפסיק מיד להלוות כסף בריבית. ולא, דעי לך שאת מסכנת את שלום ילדיך!".
כשיצאה הגברת מלפני רבינו, התקשתה לקיים את פסק ההלכה למעשה ולבטל את מקור פרנסתה, לפיכך הלכה לרב אחר וסיפרה לו את אשר ציווה עליה רבינו. הרב השני בירך אותה שלא יאונה לה כל רע, ובלבד שתקפיד מאוד להלוות רק עם היתר עסקה. כעבור ימים מספר חלמה האישה את אביה עליו השלום שנפטר לבית עולמו עומד מולה כשחרב שלופה בידו, ומזהירה נמרצות שתפסיק להלוות לאנשים כספים בריבית.
כשהיא נחרדת עד עמקי נפשה, מיהרה האישה אל בית רבנו וסיפרה לו על חלומה, וביקשה ממנו שיסלח לה על אשר פקפקה בדבריו ולא עשתה מיד כאשר ציווה עליה.
(פניני צדיקים)