מה עושים? "הרגשה איומה כשאין התייחסות בבית"

בעניין זה יש סיפור נפלא: לאחד מהגדולים הגיע איש וצרה בפיו: הבת שלו התחתנה, והנה הוא רואה שיש לה פנים חמוצות. לאחר שהפציר בה היא סיפרה לו שמאז החתונה בעלה כמעט אינו מדבר איתה, אין התייחסות מצידו. בצר לו פנה האב אל אותו גדול וסיפר לו מה קורה אצל בתו. אצל גדול זה היה המנהג שבכל ליל שבת אחרי הסעודה היו עולים ומתאספים בביתו חשובי העיר, לדבר ולשוחח בדברי תורה. הוא אמר לאב: "תגיד לחתן שלך שיבוא אליי הביתה בליל שבת לאסיפה זו".

החתן שומע מהשווער שהוא מוזמן אל בית הרב בליל שבת, והוא נהיה כל כך מאושר בליבו: הנה, מזמינים אותי לבוא עם החשובים, פלאי פלאים... ברוב חשיבות מגיע החתן לבית הרב יחד עם שאר האנשים. את כל האנשים מקבל הרב בברכת "גוט שבת", בסבר פנים מאירות, ואליו אין שום התייחסות.

כולם מתכבדים לשבת מסביב לשולחן, והוא אינו מתכבד כמו כולם. הוא מרהיב עוז לשאול: "אני יכול לקחת כיסא?" "נו, נו..." מגיב לו הרב. כולם מדברים ומשוחחים בשמחה בדברי תורה, ואליו לא מתייחסים. אם הוא כבר כן מוציא מילה של דבר תורה מהפה, אין שום התייחסות למה שהוא אומר, כאילו הוא אינו קיים.

הוא מרגיש שהלוואי שיהיה קבור מתחת לאדמה, הוא כבר רוצה ללכת, אך הרב מבקש ממנו להישאר. הוא נשאר אחרון, ואז אומר לו הרב: "אתה רואה מה זה כשלא מדברים עם מישהו... אתה רואה מה זה כשאין התייחסות..." וכך שלח אותו מביתו. מובן שהוא למד לקח, ומאז והלאה הכול היה בסדר.

(באדיבות משכן שילה)