מסכת יבמות
הדף היומי מאת הרב פנחס יוסף אקרב:
דף קו עמוד א
* נתכוון הוא ולא נתכוונה היא או נתכוונה היא ולא נתכוון הוא - חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם כאחד.
* חליצה מוטעת כשירה - אי זו היא חליצה מוטעת? כל שאומרים חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז, ואע"ג שלא הביאה לו לבסוף. (כך דעת רבי יוחנן וכך מובא בברייתא).
* חליצה מעושית וגט מעושה כשרים במקרה שכפו אותו ואמר רוצה אני.
* נחלקו האמוראים אם מותר לבית דין להזדקק ליבם ויבמה שבאו לפניהם כדי לחלוץ כאשר בית דין לא מכירים אותם. (וכן לגבי דין מיאון).
דף קו עמוד ב
* המשנה מתארת את כל תהליך החליצה מהרגע שהאיש והאשה באים לבית דין ועד סיום החליצה.
* לדעת חכמים: המצוה לומר "חלוץ הנעל" היא על הדיינים, ולדעת רבי יהודה: המצוה היא על כל העומדים שם.
* בגמרא מובאים פרטי הדינים בנוגע להקראת גט החליצה (ע"י אחד הדיינים) וכתיבת גט החליצה.
* רקקה היבמה וקלטה הרוח את הרוק (לפנ שעבר הרוק מול פניו) - לא קיימה מצות רקיקה.
* אשה שאכלה דברים שגרמו לה לירוק (כגון: שום) וירקה - לא נחשב הדבר ליריקה הנדרשת עבור תהליך החליצה.
* הדיינים צריכים לראות את הרוק כשהוא יוצא מפי היבמה.