הרב עובדיה יוסף
אנשים רבים התדפקו על דלתו של מרן פאר הדור, רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, לקבל ברכה, עצה וישועה. בדרך כלל היו הבאים מבקשים להתברך בפרנסה טובה, בבריאות איתנה, בבנים ובבנות וכדומה, אולם לעיתים היו גם בקשות חריגות. יום אחד הגיע לביתו של מרן אב עם בנו בן העשר. "בני מתנהג כלפיי בחוצפה ומתווכח עימי על כל דבר", שח האב בדמעות למשמש. "בבקשה, תכניס אותנו אל מרן".
נכנס המשמש אל מרן וביקש את רשותו, וכשזו ניתנה – הוכנסו האב ובנו פנימה. מרן קירב אותם אליו ובירך אותם בחום, ולאחר מכן ביקש לשמוע מה בפיהם. "כבוד הרב", נשנק האב בדברו, "בני מתנהג כלפיי בחוסר כבוד מוחלט. לא רק שהוא מתמרד נגדי, אלא הוא גם ממריד את אחיו ואחיותיו, השכם והערב. הוא הופך את השהות בבית לגיהינום!"
מרן הביט בעיניו של הילד וביקש מן האב שישאיר אותם לבדם. האב יצא מן החדר, ומרן פנה אל הילד ברכות: "מדוע תעשה כך לאביך? הלא זה אסור!" "כי אני לא מסתדר איתו!" השיב הילד, וגם בעיניו עמדו דמעות. "בכל זאת, זה אסור!" ליטף מרן את לחיו, ושאל: "אמור נא לי, האם גם לידי תהיה מסוגל לא לכבד את אביך?" "לא", השיב הילד בבושה ולחייו סמקו, "מהרב אני מתבייש".
עיניו של מרן אורו. הוא מיהר לקרוא למשמשו והורה לו: "לך ותביא את המצלמה!" ואל הילד פנה ואמר בנועם: "עתה נצטלם יחד אני ואתה. כשתגיע הביתה, תגדיל את התמונה שלנו ותתלה אותה בחדר שלך, בבית. כך תרגיש תמיד שאתה נמצא לידי, ויהיה לך קל לכבד את אבא, טוב?" מרן קם מכיסאו והניח את ידו על כתפו של הילד הנרגש, והמשמש הנציח את המעמד במצלמה. רק אז בירך מרן את האב ואת בנו לשלום ונפרד מהם בחמימות.
ואכן, התמונה פעלה את פעולתה באופן מדהים. התמונה פותחה בפוטו הסמוך והוגדלה, והילד תלה אותה בחדרו. ומאז, לא זו בלבד שהחל לכבד את אביו, אלא שמבין כל ילדי המשפחה הפך אותו ילד לידידו הטוב ביותר של אביו – בילדותו, בשנות נעוריו וגם לאחר נישואיו.
(באדיבות משכן שילה)