אחרית הימים
רבינו ה"נועם אלימלך" זצוק"ל היה מדבר בסעודה שלישית על שלושה סימנים מענייני המשיח בזמן הגאולה: דבר ראשון, סימן לדור שלפני הגאולה, שירמסו את החרדים לדבר ה' וידרכו עליהם בצורה כזאת, שאילו היו עושים כן בדור ה'בעל שם טוב' לא היו בני אותו הדור מסוגלים לשאת זאת מחמת עדינות הנפש והרגש שהייתה להם. אך בדור שלפני הגאולה יֵרדו לעולם נשמות שיש בהן טמטום המֹח והלב וחוסר רגש, ולא יהיה אכפת להן כל כך ויוכלו לשאת מצב כזה של השפלה ורמיסה.
דבר שני, בדורו של משיח ימתח הקב"ה כביכול חבל ארוך מסוף העולם ועד סופו, וכל בני ישראל יאחזו בחבל זה. ואז יאחז כביכול הקב"ה בקצה השני, וינער ויטלטל את החבל עד שיטולטלו כולם באוויר, ולא כולם יוכלו להחזיק מעמד בטלטול כזה ורבים ייפלו ארצה. והשוטים יאמרו: "אם הקב"ה מנער אותנו בוודאי רצונו שנרפה מן החבל", וייפלו גם הם ארצה, והחכמים המעטים יחזיקו בחבל נחלתו בכל כוחם ומאודם ולא ירפו ממנו, וזה "חבלו של משיח". והסימן השלישי, שבדורו של משיח יהיו בורּות נוראה ובלבול בין טוב לרע, והבירור יהיה באופן הדומה לניפוי הקמח בנפה.
(באדיבות משכן שילה)