אולי כדאי להכיר את המעכב הגדול: גאווה כלפי שמיא

ישנו יסוד גדול בעניין הגאווה: מלבד הגאווה שאדם מתגאה על חבריו, יש מושג של גאווה כלפי שמיא! פירוש: הרי אדם העושה דבר לשלטון או לבני האדם, העשייה שלו היא בחריצות ובמסירות מפאת הדחק והלחץ שלוחצים אותו, ואין דבר העומד בפניו. אך כשמגיע לעשות דבר הנוגע כלפי שמיא, אם עושה אותו בלי הרגשת מחויבות ודחק גדולה, וכפועל יוצא מזה מצליח פחות בעשייה – הווי הדבר כגאווה כלפי שמיא, וזה מעכב גדול להצלחה בעבודת ה' יתברך.

ולפיכך, אם האדם יכניע עצמו לעבודת ה' יתברך ויבין ההכרח בעבודה, לפחות כפי שעושה כלפי בני אדם, יהיה הדבר חיזוק גדול להצלחה, ויוכל להגיע למצב ששום דבר לא יעמוד בפניו בעבודת ה' יתברך. וזוהי עצה נפלאה!!! ועוד ביאר מרן ראש הישיבה, שגאווה זו – גאווה כלפי שמיא – אינה עוד מעלה בעלמא, אלא היא עיקר מידת הגאווה. דהיינו, מידת הגאווה וההכנעה בעיקרה אינה נמדדת ביחס שבין אדם לחברו, אלא עיקר הגאווה הוא מה שמתגאה כלפי שמיא, וההכנעה לעומת זה – כשמכניע עצמו לשמיים. 

(באדיבות משכן שילה)