יסוד חשוב: אף פעם אל תכין חביתה עם אשתך

קודם לחתונתי סיפר לי המדריך חתנים, כיצד הוא מכין חביתה. הוא ואישתו הולכים יחדיו למטבח, הוא מניח את המחבת על הגז ואשתו מדליקה את האש, הוא שופך את השמן והיא את הביצה, הוא מערבב את הביצה, תוך כדי אשתו ממליחה את הביצה... ממש "חביתת רֵעִים אהובים".

כחתן צעיר היה זה מבחינתי חלום שלא יודע איך להגיע אליו... אבל אגלה לכם סוד: בחיים אל תעשו את זה! היזהרו... ומדוע, כי השלום בבית הוא דווקא כשיש קצת מרחק אחד מהשני, לא להיות כל הזמן יחד, בסוף נמאסים אחד על השני. הבעל חוזר רק בערב מהעבודה, אשתו כל היום מתגעגעת אליו, כשהוא נכנס הבית היא מיד אומרת לו: "ברוך הבא אבא היקר, איך אני שמחה שאתה עוד חי" ואילו כשהוא בחופש והם כל היום בבית... מתחילות הערות: "למה ככה, למה זה..." היא עונה, "די! תלך, תלך לטייל או ללמוד או להתפלל קצת אוויר"

דווקא החלוקה הזאת מביאה את השלום והאחדות. ואילו ה'ביחד' ממאיס אותך. שאלה אותי אימא, האם להסכים לבן שלה שמבקש שתקנה לעצמה פלאפון חכם כדי שהם יוכלו לראות אחד את השני בזמן שהם משוחחים בטלפון. עניתי: "אם תקני איך תתגעגעי אליו? ברגע שכל הזמן תראי אותו לא תתגעגעי אליו, תפסיקי לרצות לראות אותו". זה גם נוגע לנו בנקודה חינוכית חשובה, אצלנו בשבת אחרי הסעודה האימא ניגשת למקפיא, מוציאה את הגלידה לכבוד שבת קודש. כל המשפחה מחכה לרגע הנכסף של הגלידה אחרי החמין. אבל יש בתים עם יותר מידי שפע, מתי שתרצה יש גלידה. שהאימא רוצה להוציא את הגלידה מהמקפיא, אומרים לה "לא, אל תוציאי. כולם מקוררים מהגלידה הזאת, נמאס לנו כבר ממנה". כשאתה שם גבול ומרחק נוצר טעם! זה עונג שבת אמיתי.

'הערכה הדדית' אף היא נוצרת משימת גבולות. כשאין גבולות ואין חלוקת תפקידים, האישה מבקשת ממך לשטוף את הבית, סיימת? תלה את הכביסה! תלית? תעבור דרך המטבח, תטפל במצב בכיורים...! "רגע... אני עלול להפסיד מנחה". הבעל לחוץ להגיע למנחה, הוא כולו עצבני ורותח. היא לא מוותרת לו... "אתה לא הולך למנחה וערבית עד שאתה משכיב את הילדים. אני לא צריכה לאכול את הקש איתם". השכיב את הילדים, התפלל שלוש פעמים ערבית כי פספס מנחה... חזר הבית, מחכה למחמאה מאישתו על כל מה שהוא עשה.

"אולי יש לך איזו מילה טובה על מה שעשיתי?"  - "על מה מילה טובה? אתה לא חי פה? אדוני, אתה חי פה אוכל ונושם ופה זה לא בית מלון, זה לא צימר". כל הסיטואציה הזו הייתה יכולה בהחלט להראות אחרת: בבית עם חלוקת תפקידים, הבעל אחראי על שיעורי בית עם הילדים, לשטוף כלים ולרוקן את הפח. ואשתו מופקדת על תליית כביסות, קיפול והשכבת הילדים בלילה.

ערב אחד האישה מבקשת: "מוטי, יש לי בערב בת מצווה. הפעלתי מכונה ולא הספקתי לתלות אותה. יש מצב שתסכים הפעם לתלות את הבגדים?" מוטי עונה לה: "מה השאלה, בשמחה, למה לא? תיהני". לפני שהיא יוצאת היא אומרת לו: "מוטי, אני מעריכה אותך עד השמיים. יפה מצידך שאתה מסכים לתלות את הכביסה". מדוע הערכה 'עד השמיים'? כי זה התפקיד שלה והיום הוא עשה את מה שהיא צריכה.

"איזהו חכם המכיר את מקומו" – כל אחד יודע את המקום שלו בבית. זו החכמה האמיתית של הבית. הגברים והנשים כאחד טועים בזה הרבה. מעשה שהיה בתלמיד שלי שהתחתן ואשתו ראתה אותו פותח את הספר הקדוש "מנורת המאור" לר' יצחק אבוהב זצ"ל. התעניינה האישה – "מהו הספר שאתה לומד בו?" ראתה שהוא ממש מתלהב... כשהיא הבינה שזה לא משהו שעוסק בסוגיות גמרא בעיון, פתחה עליו את הפה, מסכן.

"בשביל זה התחתנתי איתך? בשביל שתלמד "מנורת המאור"? התחתנתי עם בעל שילמד גמרא בעיון עם ראשונים ואחרונים". שטפה אותו, גמרה עליו, הורידה לו את כל האוויר. גבירתי, לימוד זה תפקידו של הבעל, לא שלך! יש גם מקרים הפוכים, סיפרה לי אימא שבעלה נכנס למטבח ושואל "כמה תפוחי אדמה שמת בסיר?" – "שישה", היא ענתה. "ואיפה השלושה שבישלת אתמול?" – "עשיתי מהם סלט תפוחי אדמה."

הוא עונה: "לא יכול להיות. לא היו תשעה תפוחי אדמה, היו יותר..." היא אומרת: "הרב, הוא גומר עליי, הוא רב איתי על כמה תפוחי אדמה השתמשתי..." זה עוד לא הכל מבחינתו. ברוך השם יש להם תשעה ילדים, מפרקים ביום שלוש קופסאות של גבינה גדולה. אותו בעל שואל 'איפה הגבינות?" עונה לו אשתו, "נגמרו אתמול בארוחת הערב". הוא כועס, "איך יכול להיות? לא נכון. את לקחת את הקופסאות וזרקת אותן לפח". כמה חוסר התנהלות נכונה יש כאן.

"פיה פתחה בחכמה", ומהי החכמה? "חַכְמֹות נָשִים בָּנְתָה בֵיתָה", זו אשתו של און בן פלט, (משלי יד, א): וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ, זו אשתו של קרח". (מדרש רבה קרח) אמרו חז"ל: אישתו של און בן פלט" שהצילה אותו מלהיבלע באדמה במחלוקת קורח ועדתו. מה אמרה לו? "אם משה הרב – אתה התלמיד. אם קורח הרב –  אתה התלמיד". יוצא אם כן שהמקום שלך הוא להיות תלמיד! בזה שהיא העמידה אותו מה הוא המקום האמיתי שלו, הוא ניצל. ואילו אשתו של קורח אמרה לו: "די, תפסיק הוא עובד עליכם. לקח לעצמו את המלכות, לאחיו הוא נתן כהונה גדולה, הכל נשאר במשפחה שלו. אתה יודע מי היה צריך להיות כהן גדול? אתה!"

קורח היה לוי. אבל היא הסיתה אותו לבקש משהו שכלל אינו למקומו, הוא אשר דיברנו. אדם מוצלח זה מי שמכיר את הכישורים שה' נתן לו, הוא טוב במקום בו הוא נמצא, ולא במה שאחרים מצליחים. "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" כאשר יש אצל האישה את החוכמה של 'כל אחד במקומו' היא גם תראה במה שבעלה עושה 'תורת חסד' - היא תעריך אותו והוא אותה.