כשכל הרחוב רואה: "אשתו של הרב גוזל חיטטה בתוך האשפה מהמשאית"

באחת מהרצאותיו, סיפר הרב אילן גוזל סיפור עם מסר מדהים המלמד אותנו כמה אמונה היא מקור הכוח לאדם ועד כמה היא חשובה על מנת להצליח בכל תחום ולשרוד את אתגרי החיים על הצד הטוב ביותר. כיאה למשפחה חרדית, סיפר הרב כי כל התמונות והזיכרונות שלהם כמשפחה, החל מהרגע בו נולדו הילדים, שמורות על דיסק און קי. באחד הימים זרקה בטעות אשתו של הרב כוס  ובתוכה מס' דיסק און קי לפח האשפה שבשלב מאוחר יותר פונה אל הפח המרכזי של הבניין.

כשנפלה ההבנה עליה, היא נכחה לדעת את גודל הטעות נכנסה ללחץ של ממש ומיד ביקשה מכבוד הרב ללכת אל הפח שמתחת של הבניין ולחפש את שקית הזבל. לאחר מספר דקות נודע לכבוד הרב כי פח הבניין כבר פונה ע"י מחלקת התברואה.

אשתו המודאגת של הרב התקשרה באותו הרגע אל מחלקת התברואה על מנת לברר אם פינו את האשפה מהמשאית אל המזבלה, ולשמחתה נענתה שעדיין לא פרקו את האשפה במזבלה. לבקשתה, ולאחר שסיפרה לעובדים את סיפורה נשלחה משאית הזבל אל ביתם והרבנית ללא היסוס החלה לחטט באשפה שנפרסה על הכביש, במטרה למצוא את שקית הזבל השחורה שבתוכה כל הזיכרונות, כל הרגעים המשפחתיים.

בחור נחמד שנקלע לסיטואציה הציע עזרה לאשתו המודאגת של הרב גוזל וביחד הם נברו בכל האשפה, על אף הזוהמה והסירחון האופף את האוויר, בניסיון למצוא את האבדה. לאחר זמן מה, הנראה כנצח, הצליחו למצוא באורח נס את השקית המיוחלת ובה הדיסק און קי.

מהסיפור המדהים הזה אפשר ללמוד על כוח האמונה, אף שהאדם נמצא 'במיץ של התחתית', בשאול תחתיות, תמיד יש אור בקצה המנהרה ולכן אל לנו להתייאש ולו לרגע קט. תמיד צריך לחפש את נקודות האור, להיאחז בן בחוזקה וגם כשנדמה שהכל חשוך, עדיין ה' יתברך נמצא בהכל ואם רק נתבונן נוכל להבחין בהשגחות פרטיות מדויקות מדי יום.

כל כך הרבה חסדים הקב"ה עושה עימנו בכל יום ויום. עצם ההתעוררות שלנו בבוקר, היכולת שלנו לנשום, לאכול, להזיז ידיים ורגליים, ולתפקד - הם כבר עולם ומלואו ואל לנו לזלזל בדבר מכל הטוב שה' מעניק לנו בעולמו היפה. שמחה ואמונה זה עניין של החלטה ולעיתים מתוך שלא בא לשמה, בא לשמה, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות. אז אמרו תודה מדי יום לבורא עולם, עצמו עיניים וחייכו – האמונה משתלמת גם כשנדמה שאין טיפת סיכוי לראות אחרת.