ממרחק תביא לחמה: איך מזהים שבן הזוג תלותי?

מה קורה בזוגיות – אצל בעל ואישה? יוסי התחתן עם שולה. אחרי חמישה חודשים שהם יחד והם משקיעים אחד בשני, אומר יוסי לרעייתו: "החברותא שלי מתחתן הערב והוא ביקש שאבוא לחתונה. בחתונה שלנו הוא רקד כל הערב, עכשיו הוא מצפה שאהיה איתו בחתונה שלו ואבוא לשמח אותו". טוענת שולה: "אבל אני לא מכירה שם אף אחד, אני לא הולכת למקום שאני לא מכירה אף אחד". מנסה יוסי: "אולי תישארי בבית, ואני אלך לבדי?" שולה מזדעזעת: "מה? אני אשאר בבית לבד? לא, אתה לא תעשה לי את זה, אני התחתנתי איתך, לא בשביל שתשאיר אותי לבד בלילה".

חשוב מאוד לדעת: כשבעל ואישה מתחתנים אסור שהקשר של הבעל והאישה יהפך לקשר תלותי. גם בחיי הנישואין - לכל אחד יש את החיים שלו ואת העיסוקים שלו. כמובן שבכל פעם שנפגשים, מדברים וצוחקים כי אנחנו בעל ואישה. חתן יקר, תלמד להיות עצמאי ולא תלותי. אל תהיה טיפוס תלותי. להיכן נעלם עמוד השדרה שלך?

כמו כן: כלה טרייה, את צריכה ללמוד להיות עצמאית. יש לך בעל ואת אכן מכבדת אותו, יש אהבה בבית אבל גם אם בעלך צריך לצאת – זה בסדר גמור. המבחן האמיתי לאישה כשרה הוא כאשר בעלה אומר לה "יש לי עכשיו שיעור, אני יכול ללכת?" והיא עונה "לא. אתה לא תשאיר אותי לבד". (כמובן שאין סיבה אמיתית מלבד התלות). "אשת חיל" יש בה עוצמה פנימית. וכמובן שנסביר מניין יש לה את זה?

למעשה, כל אדם בעולם הוא תלותי ללא יוצא מהכלל! אנחנו רגילים לפתח תלותיות בכל מיני מצבים. לדוגמה, פגשתי חבר ששמע את השיחה שלי ואמר לי "תשמע, הייתי בשבת חתן. החתן היה חייב את האוכל של אמא שלו הוא לא הסכים לאכול מהקייטרינג. אימא שלו הייתה צריכה להיות לידו שהוא יראה אותה כל הזמן. הכלה במקום קלטה שהוא מחובר באינפוזיה לאמא שלו והתגרשה ממנו". כולנו מפתחים תלותיות, אחד באמא שלו, אחד באבא שלו, יש הורים שמפתחים תלותיות בילדים שלהם. יש אימהות שהבן שלהם התחתן והיא מצלצלת אליו: "מה נשמע? מה שלומך? איך אתה מרגיש?"
אמא, עניתי לך לפני שעה, לא השתנה כלום מאז"
- "נכון, אבל שכחתי לשאול... איפה אתם השבת?"
בבית
- "למה אתם בבית?"
"כי שבוע שעבר היינו אצלך והשבת אנחנו רוצים להיות בבית".
- "לא. תגיד לאשתך שגם השבת אתם אצלנו."
"אמא, אולי לא שמת לב אבל התחתנתי אולי תשחררי קצת?"
- "לא. תגיד לאשתך שאתם אצלנו השבת!

זה נקרא אמא שמפתחת תלות בילדיה ולא מסוגלת לשחרר אפילו שהילד התחתן. יש אנשים שמפתחים תלות בחדר שלהם, בכרית שלהם, במיטה שלהם. הוא לא יכול ללכת לישון במקום אחר. יש אנשים שמפתחים תלות בפלאפון שלהם. וכעת לשאלת השאלות: כיצד יכולה אשת חיל להיות עצמאית?

התשובה לכך: שאל את עצמך "במי אתה מפתח תלותיות? האם בבשר ודם שזה דבר גשמי או בבורא עולם?" מי שתולה את עצמו בבורא עולם יהיה משוחרר מכל מי שמסביבו. ועל כך אמרה לנו התורה: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". לא בבעלך, לא באשתך, ולא בילדים שלך! אלא אך ורק בבורא עולם. "שקר החן והבל היופי אישה יראת ה' היא תתהלל" אשת חיל מתהללת ביראת שמיים שלה, היא מחוברת לבורא עולם.

כבר הייתה מי שהובילה מהלך כזה, קראו לה 'רחל בת כלבא שבוע' שהלכה והודיעה לאביה שהיא מעוניינת להתחתן עם עקיבא. אמר לה אביה "אם את מתחתנת איתו אני לא אבא שלך! את לא תכירי את אמא שלך ולא את אחייך, שקל לא תקבלי ממני" רחל אמרה לו "אין בעיה, תעשה מה שאתה רוצה אבא, אני שלו".

איזו עוצמה! היא קלטה שעקיבא הוא הטוב שלה, הוא החתן שמתאים לה - ולכן היא אזרה חיל ועשתה את המעשה הנכון מבלי להתחשב בכל הדעות הסובבים אותה. לאחר שתים עשרה שנה, חוזר רבי עקיבא לכיוון ביתו ושומע את אשתו איך שהיא מוותרת שישאר עוד שתים עשרה שנה...

ואני שואל: כיצד ברגע אחד ויתרה ואמרה שהיא מוכנה להקריב עוד 12 שנה? מוכח מכאן דבר אדיר! רחל לא סבלה כלל בשתיים עשרה שנה הראשונות שהייתה לבדה! היא לא הניחה לעצמה רגע אחד להתמסכן ולקרוס... לכן הייתה מסוגלת להקריב גם שתיים עשרה שנה נוספות. מדהים! וכעת נחזור לסיפור שהתחלנו: החתן הצעיר מאוד רוצה לצאת לחתונה של החברותא שלו מהישיבה ואשתו איננה מסוגלת להרשות לו...

הוא מתחנן: "שש שנים הוא החברותא שלי, הוא שימח אותי בחתונה שלי זה לא יפה שאני לא אלך הוא התחנן שאבוא". לבסוף היא ענתה: "בסדר, יש לך אישור ללכת לחופה ולחזור". "למה רק לחופה? אני רוצה לרקוד איתו ולשמח אותו..." אחרי תחנונים רבים הוא קיבל אישור להישאר עד סוף המנה הראשונה. לאחר המנה הראשונה הוא מקבל טלפון: "יצאת?! יצאת או לא יצאת?" ענה לה "יצאתי" שאלה "כמה זמן עד שתגיע הביתה?" הוא ענה לה "חצי שעה" והיא בלחץ "טוב, תזדרז".

כל 5 דקות טלפון "איפה אתה?" עד שהוא הגיע הביתה הוא כבר הגיע עם פרצוף שבור ורצוץ "אלוקים, איך עשיתי את הטעות הזאת? איך לא קלטתי את זה לפני כן? לפחות שהייסורים שאני עובר ממנה שיהיו לכפרת עוונותיי ועל כלל ישראל". הוא בא הביתה והיא שואלת "מה הפרצוף הזה? במקום שתגיד תודה שיש לך אישה שחושבת עליך, שקשורה ומחוברת אליך? תעריך..." היא עוד רוצה שיעריכו אותה על זה והיא לא מבינה שזה חנק.

כיצד זה באמת היה צריך להיות? "אשתי היקרה, הערב החברותא הוותיק שלי מהישיבה מתחתן... חשבתי לנסוע לחתונה ולשמח אותו" - מה השאלה... אין בעיה." רציתי לשאול אותך: מתי נראה לך שנצא לחתונה?" עונה הכלה: "מתי נראה לי?! מתי שנראה לך תצא, אתה כבר ילד גדול..." מה את אומרת, מתי כדאי שאחזור?" היא שוב עונה: אני אגיד לך מתי לחזור? אתה כבר ילד גדול כשתסיים את העניינים שם – תחזור. הוא בהלם: "מה, ברצינות?" – "כן. למה לא?" - "ואת תסתדרי פה לבד?" – "למה לא?" איך תסתדרי כל הערב לבד? -"מה הבעיה? יש לי כלים לעשות, לתלות כביסה לסדר את הבית, ואחר כן אשב לי בשמחה עם השכנה לכוס קפה..." זה נקרא אשת חיל. לא תלותית, לא עלוקתית, רק משחררת.

אותו הדבר "איש חיל" - 'אשתי היקרה, אין בעיה את יכולה לצאת,  תהני.
- ואתה תסתדר עם הילדים?
- 'בוודאי, למה שלא אסתדר איתם? הכל בסדר'.
- אתה תדע להשכיב אותם?
- אני יודע הכל תרגישי בנוח, הכל בסדר.
נכון שאתם זוג, אבל להיות תלותיים האחד בשני? ממש לא! יהודי אמור להיות תלותי רק בבורא עולם. לאור הדברים האלו, נבין נפלא את הפסוק "עוז והדר לבושה": בוודאי שהאישה היא עדינה אבל בפנים יש לה עוז ועוצמה. העוצמה שלה באה לה מבורא עולם שהיא תלויה בו.

"הייתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה" יש כאלו שהמזון הנפשי שלהם הוא ממה שקרוב אליהם, מהילדים, מהבעל או מהאישה. הם ניזונים ממה שנמצא על ידם. ואילו 'אשת חיל' ניזונה מבורא עולם, הוא החיים שלה, הוא המקור שלה, הוא מחייך אליה ומאיר לה פנים.

יש גבר תראה אותו יום אחד שבר כלי... "מה קרה?" הוא יענה לך "אל תשאל, אישתי אמרה לי שקשה לה איתי" הלך לו כל המצב רוח. 'סליחה אדוני היקר, היא תקבע לך מה יהיה המצב רוח שלך? אם היא אומרת לך מילה כזו וכזו אתה מאושר ואם היא אומרת לך מילה אחרת אז אתה שבור?' זה אומר שהיא החמצן שלך, אתה תלוי בבשר ודם. תפסיק אחי! תהיה איש חיל, תהיה תלוי אך ורק בבורא עולם.