מתי יש לבגד חן?

מתי יש לבגד חן?
שני אנשים יכולים לעשות את אותו המעשה בדיוק. האד יצליח והשני יכשל. איך זה יכול להיות?

בואו ונראה: בקרבת העיירה פשיסחא התגורר חייט יהודי. הפריצים, הלא הם אדוני הכפרים, העריכו את אומנתו ותמיד פנו אליו לתפור את בגדיהם.

יום אחד נקרא החייט אל ביתו של אחד הפריצים, הלה הראה לו אריג יקר, שנקנה בעיר הגדולה פריס.

"רצוני שתתפור לי בגד מאריג זה", ציווה הפריץ. "אך דע לך, כי זהו אריג יקר ביותר, ועל כן השתדל שיהא הבגד נאה וטוב כראוי לאריג כה משובח".

"כלום אינני חייט מומחה?" צחק החייט בביטול ובגאווה ונטל את האריג.

כעבור ימים כשהוא הבגד אל הפריץ למדידה – לא נשא חן בעיניו. "הרסת את האריג היקר!" צעק החייט. גֶרשו מביתו והשליך אחריו את הבגד.

בעקבות מאורע זה חדלו הפריצים להזמין את החייט לתפור את בגדיהם והוא איבד את לחמו.

נוכחה אשתו במר גורלם ויעצה לו: "הכל נוסעים לצדיק רבי ירחמיאל, בנו של ה'יהודי הקדוש' מפשיסחא. סע גם אתה אליו!". שמע החייט לעצת אשתו ובא אל רבי ירחמיאל והסיח את צרת ליבו.

"זה אשר תעשה", אמר לו רבי ירחמיאל: "התר את כל תפרי הבגד ההוא, ואחר תשוב ותתפרנו באותם התפרים והבא אותו לפריץ!"

החייט לא הבין את פשר העצה, אך למרות זאת ביצע אותה – וכי מה היה יכול להפסיד?

וכשהבגד תפור היה מחדש הביאו שוב לפריץ. והנה, נשא הבגד חן בעיני הפריץ, הוא שיבח את התפירה המעולה, ביק את סליחתו של החייט ואף העניק לו מתת ביד רחבה על עוגמת הנפש שהייתה לו.

חזר החייט אל רבי ירחמיאל וסיפר לו את אשר אירע.

"הכרתי בך", אמר הצדיק כשסיים החייט את סיפורו, "כי בפעם הראשונה תפרת את הבגד מתוך יהירות וגאווה על כשרונך הרב. ואולם דבר שנעשה מתוך גאווה – חסר חן הוא. ועל כן לא נשא הבגד חן בעיני הפריץ.

אך כשבאת אלי, לאחר שנתקפחה פרנסתך, נוכחתי ששפל ברך ונכנע אתה – ולכן אמרתי לך לפרום את הבגד ולתופרו מחדש מתוך שפלות והכנעה – או אז נתפר הבגד בחן!"

אם נבין שהצלחתנו וכישרונותינו הם מתנה מה', אז נמצא חן בעיני האחרים. כי הקב"ה משפיל את הגאוותנים ומגביה את השפלים והענווים, ורק בצניעות נזכה לעשות נחת רוח לבורא עולם.

(באדיבות משכן שילה)