"לא הסכים שימחאו כפיים": דברי הספד על הרב חכם שלום זצוק"ל

יתומים היינו ואין אב

המומים ומזועזעים אנו על הסתלקותו הפתאומית של מורנו ורבנו ועטרת ראשנו, הכהן הגדול מאחיו, רבן של ישראל מרן ראש הישיבה ונשיא מועצת חכמי התורה חכם שלום כהן זצוק"ל.

אע"פ שאין זה לכבודו לכתוב עליו, אבל כבר אמרו חז"ל שאסור להתעצל בהספדו של חכם. ונציין רק כמה נקודות בשעה קשה זו של חימום (הדברים נכתבים בסיום הלוויה הענקית בירושלים עיה"ק).

מבחרותו היה מרביץ תורה בתלמידים. גדל בילדותו בעיר העתיקה בירושלים בצילם של הוריו, אביו הגאון המקובל האלהי רבינו אפרים הכהן זצוק"ל שהיה זקן המקובלים ותלמיד הבן איש חי, אשר היה רגיל לומר כי כל אדם שיוצא לרחוב יכול לקיים אלפי מצוות וכן להיפך ח"ו, דהיינו, אם שומר את עיניו מראות ברע, מקיים כל פעם מצות עשה מן התורה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". ואם ח"ו לא שומר את עיניו, אז ח"ו עובר כל פעם על איסורי תורה.

בימי חורפו בישיבה היה גם תלמידו של מי שלימים היה חמיו הגאון המקובל רבינו מנצור בן שמעון זצוק"ל מח"ס שמן המאור, ולאורם של חכמי פורת יוסף עלה ונתעלה, וכבר בילדותו זכה והיה חברותא של עטרת תפארת ישראל מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל,  ואח"כ למד בישיבת אור התורה שיסד מרן זצ"ל ובה למדו יחד מדי ערב אחרי זמן הלימודים בישיבת פורת יוסף.

היה סולד מגינוני הכבוד, וכמה פעמים בכנסים גדולים כשהיו מוחאים לו כפיים על דבריו הקדושים, היה אומר "רבותי בלי מחיאות כפיים, אני לא חתן בר מצווה".

היה מתריע נגד סכנות הטכנולוגיה והמדיה באינטרנט שח"ו לא יהיה שום יהודי שיחזיק אינטרנט עם כל התועבות שבעולם ח"ו. ומי שלא צריך שלא יחזיק בכלל, ורק אם צריך בשביל פרנסה, יחזיק באינטרנט מסונן כהלכה, וכן מכשיר נייד רק כשר ומושגח כהלכתו.

עמד כחומה בצורה עבור טהרת החינוך שהיה בבת עינו, והיה מחנך בחסד עליון. פעם בא בחור בישיבת פורת יוסף וביקש מהקורא בתורה הקבוע של הישיבה שיתן לו לקרוא בתורה איזה שבת אחת, אז אמר ראש הישיבה למי שהיה הקורא הקבוע, "תבחן אותו, אם ידע, תתן לו לקרוא, אבל אל תבחן אותו את ההתחלה של הפרשה, אלא באמצע או בסופה.

כמו כן כששמע שבאיזה מקומות מנסים לפגוע בחינוך הטהור ולהופכו לחינוך ממלכתי חרדי (ממ"ח) או ממלכתי עירוני, פעל ודאג שלא יהין אף אחד לשנות מהמסור לנו מדורי דורות, ובעינינו ראינו איך שהיה זועק על כך "למה משנים" וכהנה רבות לרוב חרדתו על חינוכם הטהור של ילדי ישראל.

היה ענק האמת ולא חת מפני כל. כאשר הייתה גזירת הגיוס לצבא של בחורי הישיבות, זעק בקול גדול מנהמת ליבו הטהור ופרץ בבכי, באסיפת מועצות חכמי וגדולי התורה על הפרצה הנוראה הזאת.

גם באופן אישי וגם באופן כללי נהנינו ממנו עצה ותושייה, בינה וגבורה. אוי מי יתן לנו חליפתו ומי יתן לנו תמורתו. תנצב"ה.

יהי רצון שזכותו הגדולה תגן בעדנו ובעד כל ישראל אמן.