כשגיבור ישראל דן זיו קבע: "אות הגבורה מגיעה לבורא עולם"

המפגש החד פעמי שלא אשכח עם הגיבור שלא שכח להודות לכבוד ה' - לזכרו של גיבור ישראל דן זיו ז"ל שנפטר השבוע / הרב ברק עוקבי , ראש המכינה הישיבתית לצה"ל מעוז - לוד

לכבוד יום העצמאות  ה- 68 למדינת ישראל, יצא הכתב הצבאי הוותיק אלון בן דוד למסע מרגש עם ארבעה לוחמים גיבורים ושיחזר איתם את הרגעים בהם בחרו לסכן את חייהם כדי להציל חיים של אחרים - חיים של אומה שלמה.

אחד מיוחד שבהם היה דן זיו שהוא הגיבור האחרון בסרט. "אני זוכר כששמעתי לראשונה את סיפורו של דן , התרגשתי עד דמעות והסתובבתי ימים ארוכים עם הסרט והראיתי אותו לכל מכריי, תלמידיי, הוריי ומשפחתי, חברים ותלמידים. חייבתי אותם לשבת ולצפות בדן זיו.

איך לוחם דגול שלחם בכל מלחמות ישראל, זכה להיות מאותם בודדים, ארבעים בלבד (!!) מקום המדינה ועד היום , שזכו לקבל את עיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל. את העיטור הזה מקבלים רק מי שביצע "מעשה גבורה עילאית שנעשה בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש"

העיטור מוענק לעיתים נדירות ועל מעשי גבורה יוצאי דופן. לאחר צפיות רבות בסיפורו של דן זיו, החלטתי לעשות מעשה - אני חייב לפגוש את האיש הגדול הזה !

באותו ראיון שהעניק דן על פועלו עם חייליו, כמ"מ צעיר בקרב המיתלה, ראיון שמתרחש לאחר 60 שנה מהקרב(!),הוא אומר ומגלה בבהירות ובאמונה שלמה, במסר לכל עם ישראל, שזו הייתה טעות להביא לו את עיטור הגבורה. ולמה זו הייתה טעות, לדעתו?

וזו הייתה תשובתו של דן זיו: "כשאריק שרון  שהיה אלוף פיקוד דרום , אמר לי בשנת 73' 'הוחלט שאתה תקבל עיטור הגבורה'. ואני אומר לו: 'לי? יש לכם טעות'. והוא שואל אותי: 'למה טעות?'. אני אומר לו: 'תן את זה לכבוד ה'. הוא שמר עלינו".

זו הייתה תשובתו הפשוטה כל כך של דן זיו וכך הוא סיפר גם לחניכי המכינה ולילדיי שנפגשנו איתו בסמוך לביתו שבתל אביב. הוא ראה בכל הקרב הקשה שהוא פיקד עליו ובמשימה הצבאית שהוא קיבל, שדרשה סיכון חיים עצום  עד כדי סיכויים קלושים לחזור בחיים - הוא ראה ברגע הזה שליחות והזדמנות, "עכשיו הגיע תורי" בלשונו.

הוא היה מפקד מחלקה טרי בן 20 שרגע לפני שיצאה למשימתו בנחישות ובמסירות - הוא ביקש מ"כבוד ה' "(שוב , כלשונו של דן) רק בקשה אחת: "שתסתכל עלינו בעין הטובה שלך... העין הטובה זה אומר שאתה ממשיך לחיות". ולאחר 17 שנים מאותו קרב , שבאים להעניק לו את עיטור הגבורה , הוא לא מנכס את הגבורה וההצלחה לעצמו אלא זוכר מי הסתכל עליו בעין הטובה שלו ומי שמר עליו ועל חייליו.

 יש עוד הרבה מה לספר על האיש הענק הזה ועל שמחת החיים, הצניעות והמסירות שלו, שזכיתי לפגוש באותו יום שנפגשנו יחד עם תלמידיי ושני בניי הגדולים. זה היה מפגש נדיר עם ארץ ישראל היפה, בניה המופלאים של הארץ הזאת, גיבור האומה וזיו תפארתה שבעצם מסמל מה יש בתוכנו ובלבבנו פנימה, את  טוהר הנפש וגבורת החיים שיש בדורות שלנו, ושחיילותיו של דוד המלך נמצאים ממש פה, בצה"ל ובמדינת ישראל.

נוח בשלום, דן זיו האהוב, גיבור העם הזה. ראוי אתה שילמדו עליך ילדי ישראל בבתי הספר, בישיבות ובמכינות, באולפנות ובתיכונים ובכל מקום. דן זיו לימד אותי ואותנו, על ייחודה של הגבורה הישראלית, זאת שמשתדלת ומתאמצת לעשות כל מה שבידינו לעשות, באימונים ובקרב, אך בד בבד,  באותה עת ממש, יודעת לבקש ולהודות, בפה מלא, למקור שממנו צומחת הגבורה - לכבוד ה' יתברך, אבינו - מלכנו השומר עלינו תמיד. אשרי העם שאלו בניו - לוחמיו - מפקדיו.

ת.נ.צ.ב.ה.