מסכת נדרים
הדף היומי מאת הרב פנחס יוסף אקרב:
דף ב עמוד א
* מסכת נדרים עוסקת בעיקר בדיני "נדרי איסור" (נדרים שבהם אדם אוסר על עצמו בהנאה דברים המותרים, שהם שלו או של אחרים, או שאוסר על אחרים דברים שהם שלו).
* כתבו הראשונים שלשון הגמרא במסכת נדרים "משונה".
* רב יהודאי גאון העיד שלא למדו אצלם בישיבה את מסכת נדרים.
* מקובל לומר שפירוש רש"י המודפס במסכת נדרים לא נכתב על ידי רש"י, ונוהגים לכנות פירוש זה בשם "המפרש".
* המשנה מלמדת שנדר חל לא רק בעיקר לשונו, אלא גם בכינויים (שבמקום לומר דבר זה עלי כ'קרבן' שהוא הלשון העיקרי, אומר 'קונם' 'קונח' 'קונס' שהם כינוי לקרבן) וידות (שאינו אומר את לשון הנדר בשלמותו, אלא מתחיל מקצת דיבורו ואינו גומרו).
דף ב עמוד ב
* הגמרא מבררת מדוע המשנה נקטה גם דין כינויי חרמים שבועות ונזירות.
* בנדרים ובחרמים - החפץ נאסר על האדם ('חפצא'),ובשבועה - האדם אוסר עצמו על החפץ ('גברא').
* הגמרא מבררת מדוע המשנה פתחה ב"כינויי נדרים" (בלבד) ומיד לאחר מכן ביארה את דין "ידות נדרים".
* הגמרא מבררת מהו הסדר הנכון במשנה כאשר המשנה פותחת בכמה כללים ואחר כך מפרטת את דיניהם.