מסכת נדרים
הדף היומי מאת הרב פנחס יוסף אקרב:
דף י עמוד א
* לדעת רבי יהודה: אדם מביא כבשתו לעזרה ומקדישה וסומך עליה ושוחטה. (ולא מקדישה לפני כן, כדי לא לבוא לידי תקלה).
* לדעת רבי יהודה: חסידים הראשונים היו מתאוים להביא קרבן חטאת, לפי שאין הקב''ה מביא תקלה על ידיהם, מה היו עושים? עומדים ומתנדבים נזירות למקום כדי שיתחייבו קרבן חטאת למקום. (ורבי שמעון חולק).
* שמעון הצדיק ורבי שמעון ורבי אלעזר הקפר סוברים שהנזיר הוא חוטא (לדעתם שייך חטא בנזירות ואין ראוי לנזור).
* רבי אלעזר הקפר ברבי אומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה, מכאן כל היושב בתענית נקרא חוטא.
* כינויין - רבי יוחנן אמר: לשון אומות הן, רבי שמעון בן לקיש אמר: לשון שבדו להם חכמים להיות נודר בו.
דף י עמוד ב
* אדם המקדיש בהמה לקרבן לא יאמר "לה' עולה", שחוששים שמא לאחר שיאמר "לה'" יחזור בו ונמצא שהזכיר שם שמים לבטלה, אלא יאמר "עולה לה'".
* אם אדם נדר ב"כינויי כינויין" - לדעת בית שמאי אסור ולדעת בית הלל מותר, והגמרא מבארת שמחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש איננה חופפת למחלוקת תנאים זו.
* הגמרא מפרטת דוגמאות ל"כינויי כינויין".