החוקרים נעלמו בקוטב הצפוני: איך הגיב החפץ חיים?

בזמנו של החפץ חיים זצ"ל שלחה הממשלה הרוסית צוות חוקרים לקוטב הצפוני לצורכי מחקר. רבים מן החוקרים הלכו ולא שבו בחזרה. הם עברו הרפתקאות קשות – רוחות עזות ושלגים נוראים, ומרביתם מתו בקור הגדול השורר שם. הבודדים שהצליחו לשרוד וחזרו, תושבי המדינה הרימו אותם על נס ורחשו להם הערצה רבה, והם הוכרזו כגיבורים.

כששמע על כך החפץ חיים, פתח ואמר: כשהנשמה יורדת לעולם הזה, היא מקבלת תפקיד שעליה לעשותו. כשם שחוקרי הקוטב חייבים להתעטף במעילי פרווה כדי לשרוד בקור הנורא, כך חייבת הנשמה להתעטף בגוף גשמי כדי שתוכל לשהות בעולם הזה.

באותה שעה ישנו פחד איום ונורא בשמיים – מי יודע מה יהיה עם הנשמה הזו? מי יודע אם תצליח לשרוד בקור ובכפור הנורא שיש בעולם? כמה קשיים עומדים לפניה... כמו הנשארים בבתיהם, העוקבים בהערצה אחר הגיבורים, כובשי הקוטב, ומתפעלים מעמידתם בקשיים הרבים, כך משתאים המלאכים מעמידתם של בני האדם בנסיונות!

כשחוזרת הנשמה ובידה כמויות של לימוד תורה, מצוות ומעשים טובים, עורכים לה בשמיים קבלת פנים גדולה. מעלים אותה על נס בכל העולמות – "ברוכה את לה'!"