מסכת נדרים
הדף היומי מאת הרב פנחס יוסף אקרב:
דף מח עמוד א
* המשנה הראשונה בעמוד מבארת מה דינם של דברים השייכים לרבים, האם המודר מהיחיד מותר להשתמש בהם או לא.
* אנשי גליל קנטרנין היו והיו נודרין הנאה זה מזה (ונגרם מכך מכשול שהיו עוברים על איסור נדר ע"י שהיו משתמשים בדברים של העיר) - עמדו אבותיהם וכתבו חלקיהן לנשיא.
* מ"מעשה בית חורון" לומדים שאם המדיר אינו מתכוון באמת להקנות לאדם אחר אסור המודר ליהנות מכך.
* אמרו חכמים: כל מתנה שאינה מתנה גמורה עד כדי כך שאם הקדישה המקבל תהא מקודשת - אינה מתנה.
דף מח עמוד ב
* מעשה באחד שהיה לו בן שהיה גונב אניצי פשתן, ואסר האב בנדר על בנו שלא יהנה מנכסיו, אך אמר שבן זה יקנה חלק בנכסיו עם שאר בניו כדי שאם יוולד לו בן תלמיד חכם יוכל הנכד לזכות בחלק מהירושה - ונחלקו האמוראים אם הקנאה כזו, שאינה אלא על מנת שהמקבל יקנה לאדם אחר, חלה או לא (והגמרא ניסתה להוכיח מהמשנה שבעמוד הקודם שלא).
* לדעת רבי אליעזר: אפילו דבר שבני אדם רגילים לוותר זה לזה ואינם מקפידים עליו, אסור למודר הנאה ליהנות בדבר זה מן המדיר.