אדם שמתאמץ ומנסה בכל כוחו, לבסוף מקבל מהקב"ה מעלית

השאיפה היא הדבר החשוב ביותר בחייו של האדם.
בלי שאיפות אין לאן להתקדם, זה כמו ליסוע בניוטרל. להעביר את החיים.
התורה מצווה אותנו – כל אדם חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי.
עלינו החובה לומר, את השאר הקב"ה יעשה. אנחנו רק צריכים לסמן את המטרה
ולנסות להגיע אליה, גם אם היא נראית רחוקה מהשמש.
מסופר על מלך אחד שהיו לו 150 שרים.
יום אחד בנה המלך בניין בן 150 קומות, וביקש מכל השרים שלו לטפס במעלה
המדרגות תוך זמן של שעה.
מי שיגיע לקומה ה- 150 , תוך הזמן הקצוב, ייכנס לגנזי המלך ויקבל מה שהוא יבחר.
המשימה לא פשוטה, אבל כל השרים לבשו בגדי ספורט, וחיכו לשריקת הפתיחה.
והנה במעלות הבניין החלה הריצה כלפי מעלה, כל השרים עולים בקצב מסחרר.
אחרי 10 קומות מתחילים להתנשף, אבל עדיין במרץ הם מטפסים.
אחרי 20 קומות, 50 שרים כבר לא יכולים יותר לנשום ופורשים.
אחרי 30 קומות עוד 50 שרים מתנשמים בכבדות, וכשהם מציצים בשעון הם מגלים
כי אין להם סיכוי להגיע למעלה בזמן הנותר... והם פורשים.
אחרי 50 קומות 40 שרים נוספים פורשים, מאחר ואפילו אלוף העולם בעליית בניינים
לא יוכל להגיע לקומה ה- 150 , ב- 20 דקות שנותרו... וגם הם פורשים.
נשארו עשרה אחרונים, וכשהגיעו לקומה ה- 70 הם הציצו בשעון, נשארו עוד 5 דקות..
אין סיכוי! וכולם פורשים...
רק שר אחד, שהיה נאמן למלך בצורה אבסולוטית, חשב לעצמו, הרי אם המלך ביקש
ממני לעלות 150 קומות בשעה, אז הוא חושב שאני מסוגל ויכול לכך...
החליט וגמר בדעתו להמשיך...
כשהגיע לקומה ה- 75 , הוא ראה מעלית, ובמעלית היה רק כפתור אחד – לקומה 150!
אמנם הקב"ה מצווה אותנו להגיע למעשי אבותינו, ואע"פ שהדבר נראה כבלתי
אפשרי, אדם שמתאמץ ומנסה בכל כוחו, לבסוף מקבל מהקב"ה מעלית.
ואז הוא מגיע לגבהים פי כמה וכמה, ממה שהיה יכול להגיע בכוחות אנושיים...