מסכת נדרים
הרב פנחס יוסף אקרב
דף מט עמוד א
* פרק שישי, המתחיל בעמוד זה, מלמד שמי שנדר לאסור עליו מאכל מסוים, הרי הוא מותר בכל המאכלים האחרים שאינם כלולים בשם אותו המאכל לפי לשון בני אדם.
* במקומו של התנא של משנתנו - לצלי קוראים צלי ולמבושל קוראים מבושל, ולכן הנודר מן המבושל מותר בצלי, אך במקומו של רבי יאשיה - אפילו לצלי היו קוראים מבושל, ולכן הנודר מן המבושל אסור בצלי.
* התנא של המשנה קורא "תבשיל" לכל דבר הנאכל עם פת, ולכן הנודר מן התבשיל מותר לו לאכול תבשיל עבה, כי אינו נאכל עם פת ואינו נקרא "תבשיל".
* תוכו של דלעת יפה לאכול עם התרדין, ותוכן של זרעוני פשתן יפים לאוכלן בכותח.
דף מט עמוד ב
* הגמרא מביאה פרטים שונים בנוגע לאכילת דייסה.
* לא תרוק רוק בפני רבך, אבל אם אכלת דלעת ודייסה ונזדמן לך הרוק בפיך פלוט בפני רבך וזרוק אותו לחוץ שיש בו סכנת נפשות שהן קשין לגופו של אדם כפתילה של אבר.
* הגמרא מביאה שלושה סיפורים בענין הארת פניו של רבי יהודה.
* גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה - ולכן רבי יהודה היה נוטל על כתפו קנקן (ורבי שמעון סל) ומוליכו עמו לבית המדרש כדי לשבת עליו.
* הגמרא מביאה שני סיפורים המתארים את גודל עניותו של רבי יהודה.