הרב דב קוק שליט"א: "אני לא רוצה לשיר את זה, אני מפחד"

בסעודה שלישית שהתארכה רבות לאחר צאת שבת רבנו תם, שר מו"ר הרב דב קוק שליט"א את ניגונו של "בעל התניא" על הפסוק "פדה בשלום נפשי" וכאשר הגיע אל התיבות "שלח ידיו בשלומיו חילל בריתו חלקו מחמאות פיו וקרב ליבו רכו דבריו משמן והמה פתיחות" נעצר ולא המשיך לשיר, ואמר אני לא רוצה לשיר את זה... אני מפחד.

והסביר מעט מו"ר הרב שליט"א את המוסר העצום לשמירת הברית המתגלה בפסוק זה:

"שלח ידיו בשלומיו חילל בריתו חלקו מחמאות פיו וקרב ליבו רכו דבריו משמן והמה פתיחות" – זה פסוק שיש בו מוסר שבתוך המילים.
"חילל בריתו" – מי שפגם בברית, "רכו דבריו משמן והמה פתיחות", הוא יכול לדבר דברים רכים משמן בעבודת ה', הוא מדבר דברים שמתגלשים לך יותר ממה שהשמן מתגלש... ועם כל זה "המה פתיחות" – דע לך יש מכשול. אפילו שהוא אומר לך דברים רכים משמן, תדע לך שהמה פתיחות (רש"י מסביר שזה לשון קללה, והמצודת ציון מפרש מלשון חרב). 
אם זה לא מגיע ממקום פנימי ממש, אפילו שהוא אומר לך דברים נפלאים...

היה תלמיד אחד שאמר להגר"א שבזמן שאתה דרשת ראיתי את רשב"י מימינך ואת האריז"ל משמאלך. הגאון הסתכל עליו למשך דקה ואמר, הוא צודק במה שהוא ראה, אבל הוא לא נקי במידותיו, ולכן הוא רואה את זה לא בחלון כל כך נכון.
הגר"א אומר שאותו תלמיד צודק, ועל כל זה עדיין הוא לא יכול להגיד את זה כי הוא למשיג כל כך נכון מצד מידותיו. עד כדי כך.
וזה "רכו דבריו משמן" ועם כל זה עדיין "המה פתיחות".
איזה דקות זה. מי יכול לחלום על כאלה דקויות. 
אני לא רוצה להמשיך ולומר יותר מדאי, שלא לצער את הציבור...