חינוך יהודי מול חינוך 'עולמי': איזו גישה מנצחת?

על החינוך היהודי – לפרשת בא

בתחילת פרשתנו, במהלך ההתראה על מכת ארבה, מתנהל שיח תמוה ומשונה בין פרעה למשה.

בעקבות הלחץ שמפעילים אנשי פרעה, ששואלים: "עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם" (י, ז),התרצה פרעה לשלחם, ואומר למשה ואהרן: "לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם", ודורש לדעת: "מִי וָמִי הַהֹלְכִים".

ה'אור החיים' ביאר שכשפרעה פתח דבריו ואמר 'לְכוּ עִבְדוּ', היה ברור לו שמי שילך אלו רק הגברים שעובדים. רצונו היה שלא כולם ילכו, אלא רקחלקם, ועל כן שאל 'מִי וָמִי הַהֹלְכִים', מקרב הגברים שעובדים מי האנשים שילכו.

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ

על כך השיב משה: "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ...". בתחילה הסכים פרעה לשחררם, ואף בירכם ואמר: "יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם", אך מיד לאחר מכן חזר בו ואמר: "לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה' כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים".

מדוע סירב פרעה לשלח את הטף? משיבים על כך חז"ל במדרש רבה (יג, ה): "אמר לו (=פרעה למשה): אם תאמר לא כן מחשבותינו לברוח, אם כן יאמנו דבריכם, 'לְכוּ נָא הַגְּבָרִים' כי הטף אינן בני עבודה, למה אתם צריכין להם? אלא 'כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים' רעה אתם מבקשים לעשות, לברוח אתם חפצים, לפיכך איני שומע לכם לכלום, מיד ציווה וגירש אותם משם".

ומוסיף על כך בפסיקתא זוטרתא: "לא כדבריכם ללכת כולכם, אלא 'לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה' כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים', כי בראשונה לא הייתם אומרים אלא 'נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַה'' (לעיל ה, יז) ועתה 'לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה''".

מה ביאור השיח המשונה והחריג שבין משה לפרעה?

בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ... כִּי חַג ה' לָנוּ

את ההבדל שבין שתי הגישות, זו של פרעה לעומת זו של משה, נוכל להבין באמצעות ביאור לשאלה נוספת. משה השיב לפרעה: "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ". בתשובתו כפל משה את המילה 'נֵלֵךְ', מדוע? לשם מה אמר פעמיים 'נֵלֵךְ'? ביאר הנצי"ב מוולוז'ין שמשה דיבר על שני גילאים שונים: בתחילה פתח ואמר 'בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ', שהם מחויבים בעבודה כמו הגברים. לאחר מכן הוסיף 'בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ'... נֵלֵךְ', על אף שאינם מחויבים במצוות, ולמרות שאינם בני עבודה, לא ניתן לשמוח בלעדיהם.

משה ביקש להבהיר לפרעה שגישת היהדות באשר לחינוך הילדים שונה מגישת אומות העולם. בעוד כחודשיים ומחצה נחגוג את ליל הסדר (אין בכוונתי להלחיץ את עקרות הבית...). הדמות המרכזית בשולחן הסדר הינו הילד, ששואל ארבע קושיות, וסביבן נסובה מצות סיפור יציאת מצרים. 

כפי שפוסק הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה פ"ז ה"ב: "מצוה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו שנאמר 'והגדת לבנך' (שמות יג, ח),לפי דעתו של בן אביו מלמדו... וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות', עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך אירע וכך וכך היה".

משה הבהיר לפרעה שגם הנערים ילכו, משום שעליהם ללמוד מהזקנים את עבודת ה', כמו גם את עבודת הקרבנות וקיום המצוות. ללא הנערים, הדגיש משה, לא נלך משום שאין תועלת בעבודת ה', ללא לימוד הדורות הבאים. פרעה התווכח איתו, משום שלא הבין את התועלת שבלימוד זה. ועל כך הוסיף משה בתוקף: "בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנוּ", כפי שביאר רמב"ן את תשובתו, שבתגובה לרצון פרעה שילכו רק ראשי בני ישראל, הזקנים והשוטרים, ענה משה: כולם ילכו, גם 'בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ', והסיבה לכך: 'כִּי חַג ה' לָנוּ', על כולנו חלה חובה לחגוג. אצלנו היסוד המרכזי בחינוך הוא דוגמה אישית, שמראים לילדים, כיצד לעבוד את הקב"ה.

לתגובות – office@shaalti.co.il

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר.