מסכת נזיר
דף ד עמוד א
* האומר 'שבועה שאשתה יין' וחזר ואמר 'הריני נזיר' - חלה נזירות על השבועה ונאסר אף ביין שנשבע לשתותו.
* כהן שנכנס למקדש לעבודה - נחלקו התנאים האם אסור רק ביין או גם בשאר משקים המשכרים.
* לדעת רבי שמעון אין איסור חל על איסור (ולכן האוכל נבילה ביום הכפורים פטור).
* לדעת רבי שמעון: "כל שהו - למכות, לא אמרו כזית אלא לענין קרבן".
* 'נזיר עולם' (בניגוד ל'נזיר שמשון') - הכביד שערו מיקל בתער ומביא שלוש בהמות, ואם נטמא מביא קורבן טומאה.
דף ד עמוד ב
* לדעת רבי יהודה (וכך דעת המשנה בעמוד א): ל'נזיר שמשון' מותר ליטמא למתים, ולדעת רבי שמעון: האומר 'הריני נזיר שמשון' לא חלה עליו כלל נזירות.
* האומר "הרי עלי ככר זו כבכור" - רבי יעקב אוסר, ורבי יוסי מתיר.
* לדעת רבי: מי שנולד לו בכור בתוך עדרו מצוה עליו להקדישו (אף שכבר קדוש הוא מהרחם).
* שמעון הצדיק שיבח נזיר מהדרום שקיבל נזירות בגלל שיצרו תקף אותו כאשר ראה בבואה שלו במעיין ולכן נשבע שיגלח את שערו לשמים.
* למסקנת הגמרא המקור לכך ששמשון נטמא למתים הוא ממסורת.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שאם הכביד שערו של נזיר עולם מותר לו להקל שערו בתער.