מסכת נזיר
דף כב עמוד א
* הגמרא מביאה (בתחילת העמוד) ברייתא שמשמע ממנה שבעל המיפר את נדרי אשתו עוקר את הנדר מעיקרו.
* הגמרא מביאה (בסוף העמוד) ברייתא מפורשת שמוכח ממנה שבעל המיפר את נדרי אשתו מיפר את הנדר רק מכאן ולהבא (ותוס' ורא"ש עמדו על היחס בין שתי הברייתות).
דף כב עמוד ב
* הגמרא מסתפקת בדין אשה שהתפיסה בנזירות חברתה בלשון 'הריני בעקביך' ובא בעלה של ראשונה והפר לה.
* האומר לאשתו "הריני נזיר ואת" ואמרה "אמן" - בגמרא מובאות שתי אפשרויות לתרץ את הסתירה בין פסק המשנה (מיפר את שלה ושלו קיים) לפסק הברייתא (שניהם אסורים).