כלל מפתח: מה הדבר שגורם לדמויות מרכזיות לשנות את הדרך?

פרשת תצווה – השליחות בראי הפרשה

בפרשה מתוארים בגדי הכהן שנלבשו בעת עבודת המשכן.

הקב"ה מצווה את משה לאחר שיגמור לבנות את המשכן למנות את אהרון ובניו כדי שיהיו כוהנים שישרתו אותו. בנוסף לכך הקב"ה מבקש שימנה אנשים חכמים ונבונים שיש להם רוח חכמה והם יצרו את הבגדים של אהרון ובניו.

"ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת... ועשו את בגדי אהרון הכהן לקדשו כהנו לי"

בעצם הכוהנים התלבשו בבגדים מיוחדים המסמלים כבוד ותפארת, והייתה לבגדיהם מטרה נוספת – שישמשו אותם בעת עבודת המשכן כדי שיתרכזו בעבודתם, כי בעבודתם הם למעשה כפופים לקב"ה, וע"י הבגדים הם נבדלים משאר העם.

מה מבדיל בין בגד לבין תחפושת?

בימים הקרובים נחגוג את חג הפורים ונקרא את המגילה. ובעצם בכל המגילה שמו של הקב"ה לא מוזכר בכלל, אלא שהנס הגדול מתגלה בהסתרה שבתוך ההסתרה. הבגדים ממלאים תפקיד חשוב גם במגילת אסתר שנאמר: "ותלבש אסתר מלכות". דרשו חז"ל שהיא בעצם: "לבשה רוח הקודש", בזמן שהיא לבשה את בגדי המלכות היא למעשה עטתה עליה את רוח הקודש.

חכמים מתארים את המצב שאסתר עברה מהמקום שהייתה כנועה מבלי יכולת לסייע, למצב שהיא פעילה למען עם ישראל והכל באמצעות אותם בגדים מפוארים – כך היא זכרה שיש לה שליחות והצלה, וכמו שמרדכי אמר לה: "אם לא לעת הזאת הגעת למלכות... כי אם החרש תחרישי... ממקום אחר".

למי אני 'מתחפש'?

למעשה הפרשה עוסקת הרבה בבגדים ובחשיבות שלהם, ועל ידם מוצגת האישיות (של הדמות שלבשה אותם).

האם אנחנו נוטים להיות 'אנחנו' גם שאנחנו לא 'מחופשים'? והכוונה היא לכל מיני מצבים שאנחנו לפעמים יכולים לשאול את עצמנו - האם המקום שאני נמצא בו מתאים לי?

אגיד משהו שמסייע מאוד בהתמקדות באני שלך והוא: אני מזכיר לעצמי שאני במסלול ייחודי ומה שבאתי לעשות אף אחד אחר לא יכול.

בדיוק כמו שנקרא במגילה בע"ה ביום שני שיבוא עלינו לטובה: אסתר מבין כולם נבחרה לתפקיד, גם שבהסתרה שבתוך ההסתרה, גם כשלא מבינים – הדרך שלי בחיים ייחודית רק לי.