חינוך בתפיסה חיובית

הוא הסתובב סביב לוח המודעות, בולע בשקיקה את כל מודעות ה"דרושים" הקיימות. את זה ניסיתי. זה ראיתי. זה לא בשבילי. הוא חורש בכל יום את כל מודעות הדרושים בעיתונים ולא מוצא את מבוקשו.

באחד הימים צדה את עינו מודעה קטנה: לבעלי כישורי במה, שכר נאה. נא להתקשר: 0512345678.

"נו, זה לא בשבילי, לא הייתי חזק בהצגות" הפטיר לעצמו, אך למעשה הוא מצא את עצמו מתקשר למספר, לא יודע אם משעמום או מייאוש... "בקשר למודעה בעיתון, אני מעוניין להתנסות" [ובתוך כך הוא חושב: אם אני מצליח להציג ולהישמע טוב למרות מצבי המדוכדך, נראה לי שאני באמת מוכשר בהצגות...].

"בא נקבע פגישה" אמר הקול מהצד השני, "אבל בּתּנאֵי חשאיות". (וואו! זה נשמע מעניין!). לאחר שהוחתם על סודיות נסעו למשרד... גן החיות הלאומי. שם חיכה לו המנהל שהגדיר לו היטב את התפקיד, לאמר: בגן החיות הלך לעולמו הקוף בעל הזנב הארוך, קוף חדש עדיין אינו בנמצא, בשביל לא לאבד את המוניטין והגיוון, תפקידך יהיה למלא את מקומו. מובטח שכר נאה וגבוה, בונוסים וכו'. לאחר הצגת מבחן התקבל לעבודה.

כבר למחרת התייצב בחדר האחורי מאחורי הכלוב, ב-8:00 בבוקר לבש את פרוות הקוף ארוך הזנב, ולקול תרועת המבקרים קיפץ וקיפץ מפינה לפינה ומענף לענף, תוך שהוא מקלף בננות אחת אחר רעותה. בסוף היום הראשון חיכה לו המנהל בחדר תוך לחיצת יד אמיצה: "היית עשר! להתראות מחר".

כל השנה קוף!

כך הוא המשיך בעבודה המתגמלת למשך שנה, עד היום בו הסתבכו העניינים. הוא החל בפעלולים, ההתלהבות מתרועות המבקרים הגבירו את הביצועים, והופ!!! תנופה אחת מדי חזקה והוא נפל לכלוב הסמוך, שם שכן אחר כבוד האריה האפריקאי המלכותי. האריה קם על רגליו בתנוחה מאיימת, ובאינסטינקט של יהודי צווח מיודעינו הקוף: "שמע ישראל", ולא הספיק לסיים עד ש... מכיוון האריה נשמע "ה' אלוקינו ה' אחד"...

בקהל שעקב אחרי הדרמה השתררה דממת השתוממות... ולאחר מכן התחילו קריאות: רמאות, רמאות!... לא קוף ולא אריה, על מה שילמנו כסף? על תחפושות?!

העניינים התדרדרו במהירות עד כדי הפגנה מול משרד המנהל והתארגנות לתביעה ייצוגית נגד ההנהלה.

ביום המשפט התייצבו הצדדים, ולאחר הקראת כתב האישום שאל השופט את המנהל: "ומה יש לך לומר להגנתך?". ענה הלה: "אדוני השופט, איני יודע על מה המהומה! כל הזמן הקוף היה קוף, התנהג כקוף, קיפץ כקוף, במשך שנה תמימה! וכי מה קרה שרק פעם אחת התנהג כבן אדם, מול מאות אלפי פעמים של התנהגות קופית, וכי מזה עושים עסק?". ענה לו השופט: "זו פעם אחת יותר מדי, שמוכיחה על הכל".

מהותך חיובית

זוהי עבודתו של היצר הרע, להוכיח לאדם שמקומו ומציאותו ברע.

וזה עצמו כוחו של היהודי, שעל אף כל הרע שהוא מוקף בו, כל התאוות, הכישלונות, המידות הרעות, הצרות ושאר מאפייני הגלות, הוא עדיין מחזיק את עצמו בהשי"ת ויודע ששם שורשו. עבודתו של היצר היא לדבק את הרע זה לזה ולעשות מהם מציאות אחת גדולה וקיימת שנראה שאין בלתה, וכשמגיע איזה טוב הוא נחווה כמקרה וכמציאות לא יציבה, לא אמיתית ולא קיימת. זהו שקר מוחלט, כי מציאותו ושורשו של היהודי הוא טוב.

לא מאמין עליך

ברוח דברים אלו, מסופר על אחד מגדולי המחנכים שכאשר היה נכנס בבוקר לכיתתו היה מביט תחילה על כל אחד וחושב במעלותיו, ורק אז התחיל את היום. הוי אומר: אופן ההסתכלות שלי על המחונך כמציאות של טוב – תשפיע על כל חינוכו. אם כשבא לפני ההורה מעשה שלילי שביצע הילד, והסתכלות ההורה תהיה 'שוב הוא עם השטויות שלו', ובמילים אחרות 'זה הילד, זוהי המציאות שלו – שלילית', טעינו ובגדול, כיוון שזה מה שנשדר בתת-מודע לילד – אתה בעייתי ('דפקט בייצור' בלע"ז),ואל דאגה: הוא כבר ידאג להצדיק זאת.

אך כשנשדר לו, "איך שהתנהגת אתמול זוהי ממש לא המציאות שלך, אני בהלם שזה קרה לך, על כל אחד הייתי מאמין אבל אתה?!"... הוא יתחיל להאמין בעצמו. נשלים את המלאכה כאשר נתפוס אותו על חם בהתנהגות טובה ונשדר שזו מהותו באמת.

ברור שקודם כל זו עבודה אישית אצלנו פנימה, מתוך אמונה עמוקה ואמיתית, תוך שינוי הסתכלות כשנדרש, אך אפשר גם לגייס לעניין זה את האמרה הידועה "האמנתי כי אדבר", שהאמונה מתחזקת על ידי הדיבור. נמנה את מעלותיו של הילד בכל הזדמנות תוך התבוננות תפיסתית על חוזקותיו, מה שיקנה לנו באמת תפיסה חיובית על הילד, וכך הגלגל ימשיך: הילד יהיה במצב חיובי, נראה את זה, זה יחזק אצלנו שוב את המבט החיובי וכן הלאה...

מאת: הרב ש. הכהן ● מחנך בת"ת אמונת ציון ירושלים