אתה כוכב: למה עם ישראל צריך להתאסף אחרי החטא הנורא?

"ויקהל משה את כל עדת ישראל בני ישראל ויאמר להם את הדברים האלו"

ויקהל – לשון התקהלות, התכנסות, התאספות.

האם אנחנו מחוברים לעצמנו? לאני שלנו? לדברים שטוב לנו לעשות? או אנחנו קצת שוכחים את עצמנו?

בפרשיות ויקהל-פקודי מתוארת ירידתו של משה רבנו מהר סיני לאחר חטא העגל, אחרי שהתבשר כי הקב"ה סלח לבני ישראל. הוא מאחד ומאסף את כל העם אחרי כל הפילוג והקרע שנוצר, ואותו איחוד מרגש מכפר על מה שנעשה.

כמו כן, באותו כינוס משה מבקש מכל בני ישראל להתאחד יחד למלאכת בניית המשכן ושמירת יום השבת.

"ויברך השם את יום השביעי ויקדש אותו"

"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון": השבת היא ברית בין הקב"ה לבני ישראל, זהו אות וסימן על כל יהודי שמעיד עליו שהוא יהודי, גם אם נטש את התורה ואת המצוות עדיין הוא מחובר משורש נשמתו לעם ולבורא.

'האור החיים הקדוש' מבאר שכאשר בני ישראל חטאו בחטא העגל, הם איבדו את כל התורה כולה. למעשה הם היו צריכים לתקן את כל תרי"ג מצוות כיוון שפגמו בכולה, ותיקון זה הוא קשה מאוד לעשות, על כן אמר להם הקב"ה לישראל: "שמרו את השבת היא שקולה כנגד כל המצוות".

נזכיר, פרשת ויקהל היא מלשון התאספות, התקהלות כל עם ישראל יחדיו, ואילו פרשת פקודי היא מלשון פקודה, מפקד ותפקיד, ספור – מנוי.

אז מה הייחודיות שלי?

מה שהפרשה בעצם באה לומר לנו זה שגם אם אנחנו כעם אחד מחוברים ומאוחדים בשמירת המצוות, באהבה וברצון לעזור אחד לשני, אנו צריכים להיות מובדלים אחד מן השני, ולדעת שכל אחד צריך להיבדל מהשני.

והכוונה בהיבדלות היא שאינה מצריכה התנתקות מהעם, אלא תפקידהּ הוא לגלות את הייעוד של כל אחד ואחת, שרק הוא / היא יכול/ה לעשות. לכל אחד יש את ארגז הכלים שהוא הגיע איתו ואין אף אחד שיוכל לבצע את התפקיד כראוי במקומו.

עם ישראל מתכנס יחד לאחר החטא הנורא, לאחר הירידה הזו שנזכרת לדורות, ועל כל זאת הקב"ה עדיין מבקש אותם מאוחדים, מאוגדים, חברים. עם ישראל הוא כוח עצום ביחד, וכל אחד שלעצמו מהווה כוכב עצום. ונחתום במשפט של הבעל שם טוב הקדוש: "יהודי הוא כמו כוכב, מפה הוא נראה קטן אבל בשמיים הוא גדול".

אל תשכחו את התפקיד שלכם