חיזוק מהפרשה: "כשאדם משתוקק וכוסף באמצע המדבר"

אתה רוצה להיכנס לקודש הקדשים בעצמך?

מסתבר שהיית מאוד רוצה, וגם אם לא – זה רק בגלל שזה נראה לך בלתי אפשרי אז מלכתחילה אתה לא משתוקק.

אז הנה, הפתעה:

לקודש הקודשים ממש – לא אכניס אותך, הרי על זה כתוב "והזר הקרב יומת", אבל אכניס אותך למקום בו עמד הארון לפני דקה, לפני דקה הוא היה קדוש בצורה נוראה שרק אהרן הכהן יכל להיכנס שמה, והנה אתה תיכנס! עשינו עסק?

המשכן נדד במשך ארבעים שנה בארבעים ושתים מסעות, ולאחר שיצא מהתחנה קדושתו של המקום נגוזה ונעלמה! אתה יכול לצאת לטיול במדבר סיני ועם מחקר ארכיאולוגי מקיף תוכל אולי לגלות את מקום חניית המשכן באחד המסעות ולערוך שם ארבעים ימי תפילה למי שיתרום 40X40, וכל זה כשאתה טמא מת מוחלט...

●●●

זה אומר בעצם שלמשכן, עם כל מעלתו האדירה, לא היה מקום קבוע ולא היתה בו התגלות הקדושה בצורה קבועה ויציבה.

אם לא היינו חוטאים בעגל היינו יכולים להיכנס לארץ ישראל ושם להקים את בית המקדש שקדושתו קדושת עולם, שגם היום מקומו קדוש. אבל חטאנו עוינו והרשענו, עשינו עגל מסכה, וכשאדם מתרחק מהשם הוא לא יכול לקבל את הקדושה באופן מגולה, כי הקדושה המגולה לא שורה על מקומות מטונפים וטמאים כמו עבודה זרה רח"ל.

אבל גם המקומות המגואלים צריכים חיות וניצוץ קדושה שתחייה אותם, ולשם כך מגיעה השפעה רמה ונישאה ביותר מבחינת "מאמר סתום", שמאחר והיא מוסתרת מאוד היא יכולה להגיע עד המקומות הנמוכים ולחיות גם אותם. מאחר וזו הקדושה ששרתה במשכן, הקדושה בו לא היתה גלויה; מיד לאחר שהמשכן עזב את המקום יכל כל טמא לנפש להתנפל ולהתרפק על החול המיוחד שעליו שכן המשכן רגעים קודם לכן...

●●●

אבל אם זה כזה אור גבוה שלא נתפס בכלים שלנו, אז למה כאשר המשכן נבנה על מקום מסוים הוא היה אסור בכניסה לזרים? אם אני צודק שהאור ששרה במשכן היה אור שלאחר חטא העגל, אור שלא יכול להיתפס בכלים שלנו, למה אסרו עלי להיכנס לקודש הקדשים של המשכן כשהוא היה בנוי ועמד על מכונו?

הו, זו הפואנטה.

נכון, האור הזה גבוה מאוד ולכן יכול להתלבש בכל המקומות הנמוכים, ולכן איננו משיגים בו כלום מאחר והוא גבוה כל כך. אבל משהו אחד יש: אם אנחנו מאוד רוצים, משתוקקים, כוספים, כמהים ועורגים לקדושת השם למרות שאנחנו שקועים עמוק בטינופת, אזי מתגלה אלינו הקדושה ובצורה הרבה יותר מיוחדת, כי זה אור גבוה מעל כל ההשפעות שיש בעולם, וכשהוא מתגלה ומורגש זה משהו משהו!

המשכן כולו היה עשוי מהשתוקקות וחיפוש של יהודים, כל יהודי חיפש בביתו אם נשאר לו זהב, כסף או נחושת, כשליבו דואב על שלפני חודשים ספורים הוא נתן מאותו כסף וזהב לייצור העגל, אך מיד הוא מתחזק ומסביר לליבו שבדיוק כך זה עובד, דווקא על ידי מה שקלקלנו והשחתנו – דרכו נתקן ונעלה אותו לקדושה!

ויצא מזה משכן.

והמשכן הזה, שכולו מלא השתוקקות של יהודים לאור השם גם כשהם עמוק בחושך שאחרי העבירה, מצליח לגלות את האור הכי גדול שיש בעולם, כי כשאתה זועק "איה", אתה מגלה את שיא הקדושה.

אשריך!