מסכת נזיר
דף מז עמוד א
* נזיר (בסיום נזירותו) שנזרק דמו של אחד מקרבנותיו על המזבח ונטמא הנזיר - לדעת רבי אליעזר: סותר קרבנותיו, ולדעת חכמים: יביא שאר קרבנותיו ויטהר.
* במשנה הראשונה של פרק שביעי, המתחיל בעמוד זה, מובא שכהן גדול ונזיר אין מיטמאין לקרוביהן אבל מיטמאין למת מצוה, ובמקרה ששניהם מצאו מת מצוה ביחד נחלקו התנאים מי מהם יטמא.
דף מז עמוד ב
* משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים - מרובה בגדים יטמא למת מצוה.
* משוח שעבר ומרובה בגדים - משוח שעבר יטמא למת מצוה.
* עבר מחמת קירויו ועבר מחמת מומו - עבר מחמת מומו יטמא למת מצוה.
* משוח מלחמה וסגן - משוח מלחמה יטמא למת מצוה.
* משוח מלחמה וסגן - יש להחיות קודם את המשוח מלחמה.
* המקור לכך שכהן גדול נטמא למת מצוה הוא מהמילה "ולאביו".