יהדות
ישנו משל על חמור שנכנס ליער והיה לו קר מאוד, כאשר לפתע מצא פרווה של אריה והחליט ללבוש אותה עליו ולהתהלך כך ביער. בעת שהסתובב ביער, הטיל החמור אימה על כל החיות, שחשבו כי מדובר אכן באריה חדש וגדול שהגיע אל היער.
השמועה התפשטה ביער במהירות והגיעה אל אזניו של האריה האמיתי, שהחל לפחד שמא אריה חדש באמת הגיע אל היער על מנת לתפוס את מקומו ולהחליפו בתפקיד.
כינס האריה את כל חיות היער על מנת לגבש תכנית ולמצוא פתרון, כאשר השועל ביקש לנקוט בפעולה ולטפל באריה המאיים. עלה השועל על עץ גבוה והחל זורק אבנים ועצים על החמור, בעוד החמור המסכן מתחיל לנעור. כאשר נער החמור, הבינו החיות כי כלל לא מדובר באריה וטרפו אותו מיד במקום. לו רק היה שומר החמור את הקול שלו ולא מעז להוציא הגה, היה נשאר מלך וניצל. ומתי? דווקא בעת בזיון, כאשר זרק עליו השועל את האבנים.
המסר והנמשל: לעיתים עלינו לדעת לשתוק ולא להגיב גם בעת חרפה, גם ודווקא כאשר אדם מבזה אותנו, שאז יש לנו זכות אדירה בשמים. ככתוב: "הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים", עליהם הכתוב אומר: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".