נגמרה הסוללה? הדבר היחיד שעשוי להשפיע על סדר היום שלכם

השליחות בראי הפרשה

"אש התמיד תוקד על המזבח – לא תכבה" (ויקרא ו, ו)

זה הפסוק שמופיע בפרשת השבוע, ומלווה בתוכו את עבודת הכהנים: כשהכוהנים עושים את עבודת הקודש שלהם הם נותנים כוח בנשמות עם ישראל, כוח שילווה אותם לאורך כל היממה, וזאת כך כי הפעולה הראשונה של הבוקר צריכה להיעשות דווקא מתוך הנקודה הפנימית ביותר, מתוך סוד הנשמה, ולכן יש לחזקה ולהעצימה כי מושכת אור לכל אותו היום.

האש שקדה על המזבח לא מוגדרת בהכרח כדבר טוב או רע, כי לאש שתי תכונות הופכיות: האש כשלעצמה היא מחממת, היא מאירה. אבל במקביל לכל החום שהיא משרה סביבה, לאש יש תכונה נגדית - היא יכולה גם לכלות ולשרוף. ואיפה אנחנו נפגשים עם האש? אנו צריכים ללמוד לווסת את האש. להבעיר את אש האהבה, את אש השמחה וחס וחלילה לא להדליק את אש הגאווה, את הכעס והמחלוקת, הכול בהתאם למינון.

השבוע אנו נשרוף את החמץ – נבער את הדברים הלא טובים מתוכנו, גם את המחשבות הלא טובות אלו שעשויות לסחוב איתן את האגו השלילי.

עוד נקודה שנושאת בתוכה הפרשה היא עבודת הקורבנות אשר צופנת בתוכה סודות: כל הקורבנות היו נאכלים במשך יומיים, לעומת זאת קורבן התודה היה נאכל רק באותו היום, ואם היה נשאר ממנו חובה היה לשרוף את הנותר. את הקורבן הזה מעלה האדם כאות תודה לבורא עולם על הניסים והנפלאות שבורא עולם עשה עימו.

ומה באשר אלינו?

חשוב להתחיל את היום שלנו בצורה הכי טובה שאפשר, ההתחלה של היום משפיעה עלינו אנרגטית לאורך כל היום, ממש כמו עבודת הכוהנים, העשייה שלהם נתנה כוח לנשמות הקדושות של ישראל.

וגם, לאחר שבמשך היום היו (וכנראה גם יהיו) עליות ומורדות, מצבי רוח משתנים, ועוד סיטואציות שלא נפרט עליהן כעת - צריך לזכור שאת קורבן התודה מקריבים רק באותו היום, רק לאותו היום יש את הזכות להודות לה' יתברך על כל הטוב, למחרת הוא כבר יהיה חסר ערך.

נחתום בברכה - יהי רצון שנזכה לבער את כל החמץ מתוכנו ולראות באמת ובתמים את טובו של ה' בעולם.