"ראיתי את המוות מול העיניים": סיפורו המטלטל של קצין צה"ל

"אני לא הייתי אמור לחיות. לא הייתי אמור להיות כאן": הרב משה קינן הגיע להישגים משמעותיים בהיותו קצין בצה"ל. במהלך שירותו הצבאי עמד הרב קינן בפרשת דרכים והרגיש שהוא חייב התרעננות לנשמה. הוא לא הבין מדוע בכל מה שקשור ללוחמה בצבא הוא לוחם מצטיין, ובאשר לעבודת ה' הוא לדבריו הרגיש דווקא "ג'ובניק וחובבן". הרב ביקש חופשה מהצבא ויום למחרת כבר מצא עצמו באפריקה.  

"הגעתי לאכסנייה בהארארה, בירת זימבאבואה. פגשתי שם קבוצה של ישראלים שכל אחד חלק את חוויותיו מביקורים במקומות שונים באפריקה. הגעתי לשמורת טבע בשם מיניאפוליס, שהיא בערך המקום היפה בעולם", מספר הרב קינן. "בכניסה הוצב שלט 'ברוכים הבאים לשמורה' אך מעבר לזה אין כל פירוט ומדובר בשטח פתוח לחלוטין וללא שום גדרות. לא ידעתי שישנם איסור או סכנה לצאת מן המחנה הקטנטן בו שהינו.  

בהחלטה של רגע החליט הרב לרדת אל גדול הנהר זמבזי ובדרך פגש בחור אמריקני, ששאל אותו האם הוא מדריך טיולים. "קצין בצה"ל יודע גם להדריך טיולים. השבתי לו מיד שאני אכן מדריך טיולים והתחלנו לצעוד יחד". 

אלא שהשניים לא שיערו לעצמם באיזו סכנה יפגשו בעוד מספר דקות והמשיכו ללכת קילומטר אחר קילומטר מבלי חשש. כאשר עברו כמעט 3 קילומטר מהמחנה, החל חשש מקונן בליבו של הרב. 

"הרגשתי בליבי הרגשה רעה מאוד, אך למרות זאת הרגליים הובילו אותי והמשכתי לצעוד. הבחור האמריקני שאל אם אני בטוח לאן אנחנו הולכים והשבתי לו שכן ושאין סיבה לדאגה. פתאום אני קולט שהאמריקני שעומד מולי כשגבו מופנה אל הפילים שמאחורה, מישיר מבט אל עברם ומבחין בפחד בעיניים שלהם" 

"כשהסתובבתי לאחור, ראיתי לפתע לביאה שמביטה בי במרחק של כ- 50 מטרים. היא לא חשבה פעמיים והחלה לרוץ לכיווני. בשלב הזה ידעתי שאלו שתי השניות האחרונות בחיי. אימצתי את גופי והתכוננתי אל המוות. ביקשתי מהקב"ה שזה יהיה מהיר ושלא יכאב." 

הרב ממשיך לספר על רגעי האימה: "לפתע אני מרגיש מכה חזקה במרכז החזה. בשלב הזה הלביאה עמדה בערך מטר ממני ושאגה שאגה גבוהה ואיומה. המכה שהרגשתי היתה כתוצאה מהתנגשות של הבחור האמריקני בי, שכל כך פחד ולא ידע לאן לברוח וכשהחל במנוסה נכנס בי באמוק ואיבד את הכרתו". 

"בשניות האלו החלטתי שאני רוצה לחיות והתחננתי אל הקב"ה שישאיר אותי בחיים. הרגשתי ממש כמו יד אלוקית שעוצרת ביני לבין הלביאה. הרמתי את הבחור וגררתי אותו, עד שבשלב מסוים הוא הצליח ללכת בכוחות עצמו. הלביאה ליוותה אותנו במשך כמה צעדים תוך שהיא ממשיכה לשאוג. מהצד השני הפילים משתוללים". 

"באותו הרגע אמרתי לאמריקני שייתן ריצה מטורפת והחלנו שנינו לרוץ חזרה אל המחנה כמו מטורפים עד שב"ה הצלחנו לחזור אל המחנה וניצלנו בנס" 

לאחר הנס המדהים, החליט הרב קינן שהוא רוצה לחזור חזרה הביתה וכששב לישראל הצטרף לגן התנ"כי כעובד מן המניין.  

"עבדתי ב'אוכלי עשב', ובמהלך ההפסקות ניגשתי קרוב אל הכלובים של האריות ומביט בלביאות מבעד לזכוכית הגדולה, תוך שאני תוהה ביני לבין עצמי שוב ושוב "זה באמת אמיתי? הקב"ה הציל אותי מהסיפור הזה?" 

בהערכה והתרגשות רבה סיפר הרב על המסר הנשגב ותחושת השליחות שהרגיש לאחר הנס: "על כל המתנה העצומה הזו, שה' העניק לי את החיים המופלאים הללו במתנה, אני חייב לעשות הכל בשביל להפיץ את התורה ולמסור נפשי עבור עם ישראל המתוק והאהוב הזה".