הקצין שתמונתו אסורה לפרסום גם אחרי מותו: "הלוחם הטוב בעולם"

כאשר הפסקת האש במלחמת לבנון השנייה נכנסה לתוקף ב- 19.08.2006, הוביל סגן אלוף עמנואל מורנו כ- 100 לוחמים, בפעולה צבאית באזור בעלבכ, בעת שהגיעו אליה באמצעות מסוקי יסעור כאשר הם מחופשים לחיילים בצבא הלבנוני. 

אחיו של סגן אלוף מורנו ז"ל, שנפל בעת הפעולה - הרב שמואל מורנו, בשיחה חשופה לקראת יום הזכרון, נזכר ביום ששינה את חיי משפחתו: 

"עמנואל טס למבצע מסווג באזור הקרוי בעלבכ בלבנון, שעד היום אנחנו לא יודעים את פרטיו. נמסר לנו מאחד מראשי אמ"ן כי המבצע הוכתר בהצלחה, והיו חוזרים עליו בשנית גם בידיעה שמישהו היה צריך להיהרג שם - בשל החשיבות של מסירות נפש עבור עם ישראל.  

"בדרך חזרה מהמבצע הוקם מחסום פתע של החיזבאללה. רכב אחד הצליח לעבור, אך הרכב שאחריו, בו שהה אחי עמנואל ז"ל, ספג את הכדורים, ותוך מספר דקות לצערי הוא החזיר את נשמתו לבורא. כלפי חוץ לא יכולתי לדמיין בכלל שאחי חי עמוק בתוך האויב, שבטוח כי הוא אחד "משלהם". אולי זו הסיבה שעד היום אחי הוא הראשון בתולדות צה"ל שלא מראים את תמונתו ולא אומרים לנו מה הסיבה שעמנואל היה כה ייחודי."  

הדיסוננס בחיים לצד עמנואל ז"ל, אותו הזכיר הרב שמואל - כמעט בלתי נתפס, כאשר רגע אחד נהגו ארבעת האחים ללמוד יחד בכתבים החסידיים, ורגע לאחר מכן, במעבר חד כל כך, הצליח סגן אלוף עמנואל ז"ל לנהל חיים דיסקרטיים ולהתחקות ולהשתחל אל לב שטח האויב, להפוך לחלק ממנו - מבלי לעורר אף חשד.  

"מי שהיה אחראי על המטבח, סיפר שכאשר נכנס לתפקיד בתחילת השירות, פנה אליו עמנואל ז"ל, שהיה אז כבד בדרגת סגן, קצין צעיר - וביקש ממנו להודיע לו ביום שמגיע בשר חלק אל המטבח, על מנת שיידע לאכול באותו היום ללא כל חשש. מדובר באספקה ייחודית שלא מתאפשרת בכל צה"ל כמובן. אותו אחראי עשה כך והבין שעמנואל ככל הנראה אכל רק מידי פעם בשר, רק כאשר מגיע בשר חלק אל מטבח הבסיס." 

"בהמשך סיפר האחראי, שכאשר עלה בדרגה לימים, תחום האחריות שלו גדל והוא ידע שגם עמנואל עלה בדרגות כקצין. ברגע שתחום האחריות שלו גדל, החליט אחראי המטבח להזמין הרבה בשר חלק עבור כל סיירת מטכ"ל באופן קבוע, מבלי לספר לעמנואל כמובן - על מנת שלא יחוש חוסר נוחות. למעשה, בעצם הקפדתו של סגן עמנואל ז"ל על אכילת בשר חלק, הוא למעשה זיכה את כל הרבים מבלי לדעת בכלל." 

"שבוע לפני שעמנואל נהרג, ביום שבת, הם עשו ביחידה כל מיני תרגילים ומודלי לחימה, והיה להם ג'יפ חדש ונהג חדש, שהסיע וליווה את אחי, שהיה בדרגת סגן אלוף. בעת הנסיעה עמנואל כל הזמן פתח את הדלתות מפעם לפעם והנהג החדש, שהיה חילוני לחלוטין, תמה לפשר המעשה, כאשר פנה אל אחי ושאל, הוא הסביר לו שחם מאוד והוא פותח את הדלת על מנת שייכנס מעט אוויר. בשלב הזה אמר הנהג לעמנואל שאפשר לפתוח חלון או להדליק מזגן, הרי מדובר בג'יפ חדש וזו בוודאי הדאגה האחרונה, אך עמנואל השיב לו שעדיין מדובר בשבת, ואפילו שנוסעים ומחללים מכורח הנסיבות, היכן שניתן למנוע חילול שבת, בוודאי שמוטב לפעול כך. אותו הנהג סיפר שהמחשבה הזו הותירה בו רושם עז." 

"מהמבצע הזה, אליו התכונן סא"ל מורנו ז"ל ביחד עם היחידה שלו, הוא לא שב בחיים. כאשר אדם מקבל הודעה על מוות של יקירו, זה דבר שכלל לא פשוט. אבל מצד שני האמונה התמימה של "טוב יום המוות מיום היוולדו" מחזקת ומלמדת אותנו שלא הגענו לכאן כדי להשאר. יש לנו דרך ומסע לעבור, תיקון לעשות." 

"כאשר אדם מגיע לשלימות (אותיות 'של מוות') שלו ומסיים את תפקידו, הוא לא אמור יותר להישאר אפילו עוד שניה בעולם הזה. העולם הזה הוא לא עולם שכולו טוב וכולו אמת, ולכן כשאתה יודע שאדם סיים את תפקידו וזכה להגיע לשלימות האמיתית שלו, והוא נמצא במקום שכולו אור וטוב, יש בזה משהו מרגיע ומנחם." 

"קבלת ידיעת השכול משתנה בתכלית מאדם מאמין לאדם שאיננו מאמין. כשאדם מאמין הוא מבין שמי שעזב אותנו ונפרד, הוא רק עלה דרגה לעולם שכולו טוב - ולמעשה פה זה 'עולם המוות', ובעולם הבא לעומת זאת קורית כל תנועת החיים. "חלל" שווה בגימטריה ל - "חיים" ואנחנו מבינים שבעצם הוא זה שזוכה לארץ החיים, ואנחנו אלו שצריכים להתמודד כאן בעולם עם השכול ועם הנדכאים. הידיעה הזו מעוררת ומעודדת אותנו להיות בעשייה משמעותית המקדמת את המטרה ולא חלילה ליפול ברוח לתחושות של שכול במשמעות של דכאון ואבל."