"זה המסר שהוא השאיר": סיפורו המצמרר של סמ"ר יוסי טלבי ז"ל

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונרצחי פעולות האיבה: סמ"ר יוסף טלבי ז"ל בן 20, נפל ב- 19.06.2002, בעת מילוי תפקידו בפעילות מבצעית בקלקיליה, כאשר בא לחלץ את מפקדו רס"ן שלמה כהן ז"ל.  

אביו של החייל יוסף טלבי, משה טלבי, שירת בחיל השריון ועבר 3 מלחמות במסגרת שירותו הצבאי. כעת הוא מספר בכאב על 21 שנים של שכול: "אני יודע מה זה מלחמה. במלחמת 'ששת הימים' הייתי חייל זהיר והקפדתי לשמור על עצמי בשביל משפחתי. ידעתי שאם יודיעו לאמא שלי שאפילו רק נפצעתי, היא תמות במקום - ולכן השתדלתי מאוד לשמור על עצמי. לימים פעלתי באותו האופן גם בעת 'מלחמת יום הכיפורים', השארתי אישה ושני ילדים קטנים בבית וידעתי שאני מחויב להם. ראיתי מראות קשים מאוד והמון הרוגים ויצאתי מהמלחמות הלום קרב." 

משה מספר על מאבק ארוך ועיקש ודרך ארוכה עד אשר הצליח לשוב לשפיות. כשקיבל את ההודעה על מות בנו, החלו הפלאשבקים לצוף ואביו שב לחוש את הלם הקרב ולהתמודד עם כאב בל יתואר.  

"אני זוכר שהרבה זמן לא יכולתי לנשום. לא היה לי אוויר. קיבלתי טיפול פסיכיאטרי. מצד שני חשבתי על זה שאני בעצמי הייתי חייל קרבי ואנחנו חונכנו על הערך הגבוה ביותר בצה"ל - שלא מפקירים פצועים בשטח. זה בדיוק מה שיוסף ז"ל עשה, הוא לא הפקיר פצועים בשטח ואני יודע שהוא עשה את מה שהיה צריך לעשות באותו הרגע." 

על החיים שאחרי מספר האב השכול על געגוע עמוק ותמידי שצורב בנשמה: "החיים שלנו כבר לא אותם חיים. הכאב והגעגוע מוציאים אותך מדעתך". 

חדרו של יוסף ז"ל, הפך לחלל הנצחה אישי המספר את סיפור הכאב של השכול ופורט על מיתרי הנפש הרגישים והחשופים ביותר. בחדר ניתן למצוא ציוד צבאי אישי שהיה שייך ליוסף: אפוד, דיסקית, נשק אישי, שכפ"ץ ותמונות של עלם חמודות עם חיוך נצחי על הפנים.  

"החדר הזה נשאר בדיוק אותו הדבר כמו שהשאיר אותו יוסף כאשר יצא בפעם האחרונה מהבית", מספר אביו.  

הוריו של יוסף ז"ל, מספרים על ילד מחונן, שכבר בגיל 5 ידע לקרוא ולמד אצל מורי. "הוא היה לומד פסוקים שלימים בעל פה ועולה ביום שישי לקרוא בתורה. הוא הסב גאווה לכולנו, ובייחוד לסביו". 

בסיום השיחה העביר האב היקר משה מסר לעם כולו: "אם יוסי שלי היה כאן, הוא היה רוצה שתהיה אחדות אמיתית בעם, שנרבה באהבת חינם ואהבת ישראל ולא נסתכל על אף הבדל חיצוני המפריד בינינו ושנזכור שאנחנו עם אחד ומיוחד". תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.