מכה: השעון שלכם מתקתק מהר מדי. איך עוצרים אותו?

הפרשה בראי השליחות – פרשיות אחרי מות קדושים

"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרון": פרשת אחרי מות ממשיכה את אירועי פרשת שמיני בעקבות מותם של נדב ואביהוא בכניסתם לקודש הקודשים ללא רשות. ולכן הקב"ה מצווה את משה שאהרון הכהן לא יבוא בכל זמן אל הקודש מלבד יום אחד בשנה.

הכהן הגדול נכנס אל הקודש ביום הכיפורים רק אחרי שעשה את כל ההכנות הדרושות לכך וזאת היותו מייצג את הקדושה בדרגתה העליונה ביותר. מכאן למדים איך על כל אדם לנהוג - גם האדם הפשוט ביותר צריך לכהן בחייו כמו הכהן הגדול, לפעול מתוך הקדושה.

פרשת קדושים מתחילה ב"קדושים תהיו". הקב"ה מבקש מעם ישראל להיות קדושים על ידי כך שינסו להידמות להקב"ה: "כי קדוש אני".

איך אפשר להיות קדושים? ועוד להידמות להקב"ה?

כדי להגיע לרמה של קדושה אנו רואים כי הפרשה מתארת כיצד ניתן להגיע למדרגה העליונה: ע"י כל המצוות שהקב"ה דורש מאתנו (מצוות של בין אדם למקום ומצוות של בין אדם לחברו).

התורה שמה דגש על אחת המצוות של בין אדם לחברו: איסור נטירה ונקימה. לדוג': אם החבר הלך לשכן וביקש ממנו מקדחה, אבל אותו השכן משיב בשלילה "אין לי". בתוך החבר מקוננת הרגשה שדווקא כן יש לשכן מקדחה.

למחרת אותו השכן ניגש לפתח ביתו בבקשה לדבר מה. אבל האם החבר הוא כמו השכן? האם מותר לו לנצור את הדבר בליבו? גם אם החבר נתן לו את מבוקשו ובתוך ליבו הודיע: "אני לא כמוהו" – אפילו תהייה זו אסורה משום נקימה ונטירה.

המצוות שמופרטות בפרשה יש להן חשיבות גדולה של זמן (מצוות שהזמן גרמא – מצוות שתחומות בזמן מסוים),לדוגמה: הנחת תפילין, תפילה, קיום החגים וכו'.

יש שני מקומות בהם מצוינת המילה 'זמן' בפרשיות שלנו: בפרשה הראשונה מצוין שהבנים של אהרון לא נכנסו בזמן המיועד לקודש הקודשים, ואילו בפרשה השנייה מצוין הזמן כתנאי לשמירת המצוות.

אז עד כמה אנחנו מנצלים את הזמן שלנו?
"אין לך אבדה כאבדת הזמן": אם כן החטא הגדול ביותר הוא בזבוז הזמן, הקב"ה נותן חיים וכוח לעשיה בעולם הזה, וצריך לנצל כל רגע ולעשות את רצון השם יתברך.

כדי לנצל את הזמן שקיבלתי אפרק אותו לגורמים: אם אחשוב שיש לי עוד הרבה שנים ואת התכנונים אני אקיים בזמן ש... כרגע יוחמצו הרבה נקודות זמן שהיו יכולות להיות מלאות פוטנציאל ולהוות עבורנו מקפצה הלאה, הרי 'ימיו כצל עובר'.

החיים טסים בלי שנשים לב אליהם, אם כן הדרך שאנו מעבירים את היומיום שלנו היא הדרך להתגשמות החלומותשאנו רוצים. לכן אם היומיום שלנו לא מלא בעשייה - נרגיש בדאון, אם היומיום שלנו לא ממצא את עצמו - נרגיש פספוס, ואם היומיום שלנו לא מלא בשמחה - נרגיש עצבות.

אם נמשיך לסחוב את החיים, 'נעביר אותם', נגלה בסוף שהחיים הוחמצו ולא הגשמנו את הייעוד שלנו. כי הקב"ה נתן לכל אחד מאתנו כישרון וייחודיות, "בשבילי נברא העולם".

אלפי אנשים יכולים לעשות את התפקיד שלך, אבל אף אחד לא יכול לעשות את השליחות שלך, את השילוב הזה שרק אתה מביא. השליחות מתחילה בדברים הכי קטנים ומטפסת למקומות גבוהים יותר. יש לך אור להביא לעולם, לתמוך באנשים, לעזור להורים, למשוך על מישהו קרן של אור – פשוט להאיר לו את היום.

חובה לזכור: כל יום שאני פה - זה יום שהקב"ה נתן לי בו חיים, בחר בי מחדש, הוא לא מוותר עלי גם היום! יש לי משמעות! יש לי כוחות לעשות את השליחות שה' נתן לי.

ר. דניאל | הכוונה לשליחות האישית שלך