חסל ייאוש: האור שלכם הוא שלכם

השליחות בראי הפרשה – אמור

בשבת נקרא את פרשת אמור. בפרשה ישנם שני חלקים: חלק ראשון - מה שהקב"ה מצווה את הכוהנים, החלק השני: מה שמצווים את עם ישראל שזה מצוות של שבת וכל המועדים.

הקב"ה נתן לכוהנים קדושה מיוחדת, זאת משום שהם מזרע אהרון הכהן ולכן הם ראויים לעבוד בבית המקדש, הם צריכים לשמור את קדושתם, גם לאחר שבית המקדש חרב הם מצווים להמשיך להיות אדוקים להתחייבותם, ויש להם הלכות שנוגעות לחיי יומיום שלהם (כמו לא להינשא לגרושה, ולא להיות במקום אחד עם אדם שנפטר) שנאמר: "אמור אל הכוהנים בני אהרון ואמרת אליהם".

מה ההבדל בין אמירה לדיבור?
חז"ל ציינו ש'אמור' / 'אמירה'  (שורש אמ"ר) יש משמעות חיובית, היא עוברת בצורה נעימה ולמי ששומע קל לקבל אותה, ואילו דיבור (דב"ר) הוא משהו שיכול להיות חיובי וגם שלילי, הוא משהו פנימי שנמצא בתוכנו, התורה ניתנה באמצעות עשרת הדיברות, וזה מה שאנו צריכים לעשות לתקן את הדיבור.

הפרשה נקראת בימים של ספירת העומר: "וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות תמימות תהיינה", אנו סופרים 49 ימים כנגד מ"ט שערי טומאה (ביציאה ממצרים עם ישראל היה שרוי במ"ט שערי טומאה). הדבר משליך כם לגבינו באותה המידה, כפי שהעם התעלה בכל יום ויום כך גם אנו יכולים לצאת מהטומאה ולצעוד בצעדים זעירים לעבר הקדושה, להתקדש לכבוד מעמד הר סיני.

בימי הספירה אנו סופרים מההתחלה ועד הסוף (היום האחד לעומר וכך הלאה),כדי להראות שלכל יום בפני עצמו יש כוח התקדמות, להשתפר. וגם אם זה משהו קטן, הרי שאי אפשר לשים על המשקל כמה כל עשייה ותרומה לאנושות שוקלת. ולכן כל פעילות כלעצמה יש שכר והיא מעלה אותנו בדרגה אחת יותר. 

איך אפשר לשנות את המציאות?
"היום יום אחד לעומר" – אנחנו מתחילים את הספירה מקטן, מהמספר הכי נמוך שיש, ולאט לאט אנחנו עולים. אז איך משנים את המציאות? מהדברים הקטנים, המציאות מתחילה מהיומיום. מהדרך שבה אנחנו מתקשרים, מדברים, עם הסביבה, באיזה אופן, באיזה טון אנחנו פונים לאנשים. כמו שהזכרנו מוקדם יותר שיש כלי חיובי לאמירות שלנו, כך מפיצים אור לסובבים. התחלת שינוי המציאות, זה פה אצלנו, הכל מתחיל מהווה שלנו.

הדיבור הוא מתחיל מהפנים, מהמחשבה, מהדרך שבה אני מדבר לעצמי. תשאלו את עצמכם איך אתם משוחחים עם עצמכם? איך העולם הפנימי שלכם נראה? אנשים שרוצים להקרין אור לסביבה צריכים להיות מוארים בעצמם.

לכן נציין איזו אנקדוטה נחמדה לסיום:

הירח הגיע להקב"ה בטענה: "שמע ה' אני לא יכול להיות יותר בחושך, אצלי כל החיות הרעות יוצאות, כולם מפחדים מהחושך, כל הדברים הנוראים קורים רק שם. די נמאס, אני רוצה להתחלף עם השמש, אצלה כולם שמחים ומאושרים". הקב"ה עונה לו: "תקשיב חמוד, אני כבר סיכמתי עם השמש שהיא שמש ואתה ירח, אני לא חושב שהיא תסכים. אבל אני אשאל אותה ונראה".

הקב"ה הגיע אל השמש ושאל אותה: "שמש תקשיבי, יש מצב שאת עושה איזו ג'סטה? הירח לא יכול יותר, הוא רוצה להתחלף בתפקידים נמאס לו בחושך. מסכימה?"

והשמש עונה: "וואלה בכיף. אבל מה זה חושך?"

מה שיוצא מכך הוא שמי שמואר אף פעם לא ידע מה זה חושך, כי תמיד מאיר לאחרים, תמיד מחמיא, תמיד מלא בטוב אז אין לו מושג מה זה היעדר אור.

נסכם: עם ישראל עולה בכל יום בספירת העומר, מהטומאה הגדולה ביותר הוא עולה ומתקדש במשך 49 ימים עד שמגיע למעמד הר סיני, העילאי והמקודש ביותר. ככה גם אנחנו בימינו. ימי ספירת העומר הם ימים קדושים שמהם ניתן למשוך רוממות והתעלות מעבר לשאר ימות השנה. הכל מתחיל בתוכנו. נאחל שנצליח להדליק את האור הפנימי אצלנו בלב, נפיץ אותו לסביבה ולכל אחד שקצת חשוך אצלו. שנעשה ונצליח

ר. דניאל | הכוונה לשליחות האישית שלך