פוזלים לצדדים: איפה המקום שהפיל את קורח?

פרשתנו נפתחת במחלוקת שקורח עורר על ההנהגה של משה רבינו ועל תפקידו של אהרן הכהן. ההצלחה של קורח התפרסה גם לתחום הרוחני וגם לתחום העסקי: הוא היה עשיר גדול ותלמיד חכם. אז איך ייתכן שהוא הגיע למצב האובדני שהוא הביא על עדת מאמיניו, ועל עצמו?

"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי...". הזוהר הקדוש שואל מהו "ויקח", שנאמר בקרח - ומשיב כי "לקח עצה רעה לעצמו". קורח רדף אחרי משהו שלא שלו, ואפילו את מה שכבר היה שלו - הוא איבד. "כל הרודף אחר שאינו שלו, הוא בורח מפניו, ולא עוד, אלא מה שהיה שלו, נאבד ממנו".

תפקידו של קורח לשרת בקודש כבן לשבט לוי, היה אחד התפקידים הנחשבים ולמרות זאת קורח לא היה מרוצה ממעמדו הרם. הוא לא זכר להודות על זה שזכה לשרת בקודש. והכל בגלל שבחר להשוות את עצמו משה רבינו.

איך לא משווים את עצמנו לאחרים?

מטבע הדברים שהעולם הוא תחרותי - יש השוואות בין אחד לשני. לאותן תחרויות יש חשיבות מכרעת בחיי היום יום שלנו: הן ממריצות את האדם לפעול בדרכים שונות להשגת מטרותיו, אך בדרך הן גם מייצרות נזקים. כמו אדם נחוש שיזיז את כל מי שיעמוד בדרכו, גם אם אלו חבריו או מכריו.

כאשר אנחנו רואים את השכן גומל חסדים למישהו - זה ממריץ אותנו וניצת בנו הרצון ללכת בדרכיו ולעזור לנזקקים. חשוב לדעת שאין שום בעיה עם זה. להיפך, ההסתכלות הזו יכולה לעזור לי לגדול רוחנית, כמו שאמרו חז"ל: "קנאת סופרים תרבה חכמה".

הבעיה עם ההשוואות, שזה הרבה פעמים מבלבל אותנו. "רגע, זה מה שמתאים לבית שלי?", "האם גם אצלי ארצה שיהיה אינטרנט כמו אצל השכן?", או "האם ארצה שהילדים שלי ילמדו משהו שלא מתאים לנו?"; האם גם אנחנו צריכים לנפוש כמו כולם?", "האם זה המסלול שלי או שאני פוזל לצדדים?"

איך נתמקד בחיים שלנו - ונהיה מרוצים מהם?

באחד הסיפורים היותר מוכרים של רבי נחמן מוצגים שני אנשים: החכם והתם. אחת מתכונותיו של החכם הוא הלמידה המרובה, אין סופית. אבל יש נקודה אחת שמפילה את כל המאמץ שלו: חוסר הסיפוק שלו מעצמו. הוא אף פעם לא טוב מספיק, לא מוצלח, לא מעז, לא מיוחס דיו - בעיניו.

לעומתו, עיסוקו של התם היה סנדלרות. הוא עשה את הכל בפשטות. המקצוע של הסנדלר התמים רחוק מלהיות מכובד. הוא עני גדול - ולמרות כל זה הוא מקבל כל מה שה' מביא עליו באהבה גמורה, לא מתרעם על מידותיו של הבורא.

כפי שציינו, עבודתו נעשית בדוחק גדול, ובאור ענק בולט הנקודה הברורה: הוא עדיין מרוצה. באחד הימים הוא תפר נעליים, ואשתו שאלה אותו: "למה אתה לא לוקח יותר כסף עבור המנעל?", והוא השיב לה: "זה מעשה שלו וזה מעשה שלי".

הקב"ה ברא כל אחד שונה מחברו, משום שלכל אדם ייעוד שונה ותפקיד אחר וניסיונות אחרים. כל מה שיעבור האדם בחיים מדויק. אצל הקב"ה אין ולו טעות אחת. הוא נתן לכל אדם כלים מושלמים שמותאמים רק לו - על מנת לעבור את מסע חייו בהצלחה.

לכן, כל אדם צריך להתייגע ולחשוב מה התפקיד שלו פה: מה היכולת שלו, וכיצד הוא יכול, מהמקום שלו, לעשות את הכי טוב. כי כל אדם קיבל כוחות שונים למלא בדיוק את התפקיד שלו.

ונחזור לקורח: רבי אלעזר הקפר אומר: "הקנאה, והתאווה והכבוד - מוציאין את האדם מן העולם". קורח סבל מבעיית אגו רצינית ביותר והגאווה שלו גרמה לו לאבד את כל מה שיש לו.