סיפור לפרשה: מדוע השווה הצדיק את השוחט הקמצן לרוצח

רשום בפרשתנו: "וימאן אדום נתן את ישראל עבר בגבלו ויט ישראל מעליו"

שוחט אחד, לקה לא עלינו במידת הקמצנות, וסרב להכניס לביתו עניים אורחים,
שנזקקו ללינת לילה, בתירוצים שונים. וכיון שאותו שוחט היה מחסידי רבי
ישראל מרוז'ין, פנו ראשי הקהילה אל רבם, בבקשה שישפיע על השוחט
לשנות את אורחותיו הפגומים, ולקיים בעין יפה מצוות הכנסת אורחים.

זימן אליו הצדיק מרוזי'ן את השוחט הקמצן, ולדבר איתו באריכות על מצוות
הכנסת אורחים, שעליה אמרו חז"ל, שהיא גדולה "מהקבלת פני השכינה" [שבת
קכז' צא']. והוסיף ואמר לו הצדיק בקול נמרץ: "מי שנולד במזל מאדים" יכול
להיות שוחט או חלילה רוצח. ואשרי מי שנופל בחלקו להיות שוחט. אולם, כל
אימת שאדם מישראל עוסק במלאכה השחיטה, עליו לכוון את מעשהו לשם

מצווה ולא לשם אכזריות. משום כך, נהגו השוחטים מאז ומעולם להפליג
במצוות הכנסת אורחים, כדי להשריש בליבותיהם את מידת הרחמנות, ולבטל
את מידת האכזריות המקננת בקרבם.

יוצא מזה, שאם אתה מוצא שוחט ובודק שאינו מכניס אורחים יש חשש
בקרבו זוהמה של רוצח, ויש להרחיקו מיד ממלאכת השחיטה. ורמז לכך מצינו
בפרשת "חקת", בפסוק [כ' כא']: "וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו ויט
ישראל מעליו" - אם שוחט, שנולד במזל "מאדים", "וימאן [מסרב]... נתון את
ישראל עבור בגבולו" - מסרב להתיר לבן ישראל, לדרוך על סף ביתו, אז "ויט
ישראל מעליו" - צריכים לנדותו מקהל ישראל ולסלקו ממשכורתו...