גדולי ישראל
הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד ששמש כרב ראשי לעדה החרדית בירושלים, נודע בישראל כקנאי מופלג כלפי הזונחים את מורשת האבות - ויצא נגדם בכל הזדמנות בדברים חוצבי להבות אש, ובתוכחות מוסר נמרצות. פעם בקרו אצל רבי יוסף חיים אורחים נכבדים מן התפוצות.
שאל אחד מהם את הרב: מדוע מוכיח בלא הפוגה רבים מאחינו בני ישראל? והלא דרכם של צדיקים היא להמליץ טוב על ישראל, וללמד עליהם זכות כלפי אלקים ואדם! נעץ הרב הירושלמי את שתי עיניו החכמות בפני השואל, ואמר: האמינו לי, מורי ורבותי, בכל יום ויום אני אומר "תהילים" ומתחנן לפני בורא עולם בעד כל ישראל - ואפילו הגרועים שבהם, שהתרחקו מסיבות שונות מדרך האבות.
אך כל זאת אינו אלא ביני לבין הקדוש ברוך הוא. אבל, כשאני פונה לבני אדם חוטאים ופושעים, אני חייב להוכיחם וליסרם בדברים קשים וחריפים, כדי שיחזרו בתשובה מבעוד מועד, ולפחות ימנעו מלהפיל ברשתם אנשים אחרים... רבי יוסף חיים זוננפלד הפסיק לרגע קט את דבריו הנמרצים, ואחר כך סיים ואמר: דרך זו שאני נוקט בה כל ימי חיי, היא, לעניות דעתי, דרך החסידות הצרופה: תביעה נמרצת מן האדם להיטיב את דרכו, ולימוד זכות עליו לפני השם יתברך.