בגץ פסל חקיקה של הכנסת נגד הגירה

בעיצומם של הדיונים על הרפורמה המשפטית, בית המשפט העליון הוציא היום (רביעי) התראת בטלות על חוק שחוקקה הכנסת שנועד לתמרץ עובדים זרים לצאת מהארץ באמצעות פגיעה בכספי הפרשות סוציאליות ככל ולא יצאו מהארץ בתום המועד החוקי לשהייתם. שישה משופטי ההרכב תמכו בביטול החוק ובראשם הנשיאה חיות, השופט סולברג התנגד.

בהחלטת בג"ץ נכתב כי "בהתאם להסדר שנקבע בחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 ובתקנות עובדים זרים (פיקדון לעובדים זרים),התשע"ו-2016, מחויב כל מעסיק של עובד זר בענפי הבניין, הטכנולוגיה הייחודית, מוסדות הסיעוד, המלונאות והתעשייה, להפקיד מדי חודש לחשבון בנק ייעודי את כלל ההפרשות הסוציאליות שבהן חב המעסיק ביחס לאותו עובד. קבלת כספי הפיקדון מותנית ביציאת העובד הזר מישראל במועד, כך שעובד שיצא לאחר תום תקופת השהייה שהותרה לו – ינוכה מכספי הפיקדון שלו סכום שילך ויגדל, ולאחר שישה חודשי שיהוי עלול העובד הזר לאבד את זכאותו לכספי הפיקדון כולם. בעתירות נטען כי מנגנון הניכוי האמור פוגע פגיעה קשה ובלתי-מידתית בזכויותיהם של העובדים הזרים, ועל כן יש להורות על בטלותו. כך, למשל, אחד העותרים – אזרח סין, שעבד בישראל בענף הבניין כחוק במשך 12 שנים ונצברו עבורו בפיקדון 93,717 שקלים, נשלל ממנו מלוא הפיקדון בשל יציאתו מישראל לאחר המועד שנקבע לו".

עוד נקבע כי "תכלית מנגנון הניכוי הינה הגברת התמריץ של העובד הזר לצאת מישראל בתום תקופת שהייתו החוקית בישראל, וככזו היא תכלית ראויה. עם זאת, צוין כי הצדדים לא הציגו ולו דוגמה אחת למדינה שבה מהגרי עבודה עשויים לאבד את כספי הפנסיה שלהם אם יצאו מהמדינה באיחור, וכי מדובר במנגנון לשלילת זכויות סוציאליות שהינו יוצא דופן גם בדין הישראלי".

דעת הרוב הוסיפה ועמדה על כך שהנתונים שהציגו משיבי הממשלה לגבי השנים שבהן הופעל מנגנון הניכוי, "מעוררים שאלות לא מבוטלות באשר ליעילותו, ומנגד – עוצמת הפגיעה בזכות לקניין הנגרמת מהפעלת מנגנון הניכוי היא משמעותית ביותר. בהקשר זה צוין כי ההסדר שנקבע חושף את העובד לאפשרות שייאבד את כל התשלומים הסוציאליים שהפקיד עבורו המעסיק במשך שנות העסקתו בישראל – סכומים שעשויים להגיע לעשרות ואף למאות אלפי שקלים, וזאת אך בשל שיהוי של מספר חודשים ביציאה מישראל".

עוד צוין כי "מנגנון זה מופעל ביחס לאוכלוסייה פגיעה ביותר, שתישלל ממנה רשת ההגנה המינימלית שעמה אמור העובד הזר לעזוב את ישראל לאחר תקופת עבודתו בה. כן צוין כי ביחס לעובדים מסתננים – שנכנסו לישראל שלא כדין – קיים כיום הסדר החושף לכל היותר 33% מהפרשות המעסיק לאפשרות של ניכוי. לפיכך, נקבע כי אין מנוס מן המסקנה לפיה מנגנון הניכוי פוגע בזכות לקניין באופן בלתי מידתי, ומשכך הוא אינו חוקתי.

מאידך, השופט נועם סולברג, שהיה בדעת מיעוט, סבר כי יש לדחות את העתירות וכי אין מקום להתערב בהסדר הניכוי. לעמדת השופט סולברג, "בנסיבות העניין הזכות לקניין אינה נפגעת, וזאת בשים לב להסכמתו של האדם הזר להחיל על עצמו את תנאי העבודה שסוכמו עמו מראש; לעובדה כי לאותה הסכמה נוספה פעולה אקטיבית מצדו (הימנעות מלעזוב את הארץ),שיש בה משום פגיעה בכלל אזרחי ישראל; וכן בשים לב לכך שפעולה זו מהווה עבירה על חוק הכניסה לישראל".