לא מוצאים חנייה? אולי ה' רוצה שתמשיכו לנסוע

לאדם יש נטייה לגלגל במוחו את מאורעות העבר, ולמקם כל סיטואציה על שולחן הניתוחים: "למה לא למדתי איזה מקצוע נחשק יותר?", "למה לא חינכתי את הילדים אחרת?" או "למה עניתי בצורה כזאת?". כל ההתעסקות בעבר מלווה אותנו ומקשה עלינו גם בעתיד.

בפרשת השבוע מוזכרים כל המסעות והמחנות שעוברים בני ישראל במדבר, וצריך לשאול - מה העניין שהתורה מונה ומפרטת לנו כל אחד ואחד מן המסעות?

הבעל שם טוב מסביר כי מספר המסעות המוזכרים בתורה, הם כמספר התחנות שיעבור האדם בחייו מרגע היוולדו. בכל תחנה על האדם ללמוד "שיעור" הנוגע לחלק הזה של המסע. רק כאשר הוא עבר את החוויה ולקח ממנה את מה שהיה צריך לקחת - הוא יוכל לעבור לשלב הבא.

ישנם מצבים שאנשים מסתכלים על העבר ומצטערים עליו: על משהו שעשו או על משהו שאמרו, על בחירה שבחרו או על משהו שהיו רוצים לשנות בדיעבד. הם היו מוכנים לעשות הכל כדי לחזור אחורה בזמן ולשנות את השלשלות האירועים.

לכאורה אם חושבים על זה, כל אדם ואדם עובר מסעות אחרים בחייו. כל מסע ומסע בונה הוא שבונה אותו. וכל המסעות האלה יחד מצטרפים למסע הגדול של החיים - שמוביל אותנו אל היעד שלנו. דרכו, אנחנו יכולים לצמוח ולהתעלות למקומות הגבוהים ביותר.

משמעות הדברים היא שאם נקלענו לאיזה מקום, או בעל כורחנו נכפתה עלינו מציאות מסוימת או איזה ניסיון - הקב"ה הוא שכיוון אותנו לשם. אין מקריות בעולם, והנקודה בה אנחנו נמצאים היא תחנה חשובה במסע שסלל עבורנו בורא עולם.


המסע נקבע מראש, והחניה היא חלק מהמסע

במהלך הניסיון עצמו קשה לתפוס כי אנחנו נמצאים ב"ניסיון" שיועיל לנו בקצה הדרך. קשה לראות את הדברים באור חיובי, כי איננו יכולים לראות איזו כברת דרך עברנו, ועוד כמה נשאר לנו לעבור. אנחנו רוצים להגיע ליעד - ומהר.

אבל דווקא מהמסע שעברנו עד עתה, שהיה לא פשוט בכלל, קיבלנו את הכוחות להתמודד עם הניסיון המיוחד שנחת עלינו עכשיו. דווקא מתוך הרגישות שפיתחנו נוכח המצב שלנו, אנו יכולים להתחבר יותר לה' יתברך, ולעזור לאנשים אחרים באותו מצב. כמו הרבה בעלי חסד שפתחו ארגונים כדי לעזור לאנשים בבעיה מסוימת שהם התמודדו איתה בעצמם.

אז איך אפשר ליהנות מהנסיעה?

בואו ניקח לדוגמה אדם שפיטרו אותו מעבודתו. הוא יושב בבית, מתוסכל מהמצב - ומתחיל להאשים את עצמו. הוא "נכנס לסרטים": "אולי מישהו לקח לי את הפרנסה?". אם הוא ימשיך באותה המתכונת - יהיה לו הרבה יותר קשה לקום ולהתחיל למצוא מקום עבודה חדש.

אבל אם הוא יכניס את ה' יתברך לתמונה, ויבין שהכל ממנו, הרי "אין אדם נוגע במוכן לחברו" - אף אחד לא יכול לקחת לו כלום, אלא אם כן ה' גזר שכך יהיה. או אז הוא יכול להתחזק באמונה.

ב"חנייה" שהוא נמצא בה, הוא משתדל להתרומם ולקבל את גזרת ה' באהבה. הוא יכול גם למצוא עבודה טובה, אם בזמן הזה יכול להיות רגיש לאנשים שגם לא עובדים, ואולי צריכים עידוד או עזרה במציאת עבודה.