המקובל הרב יצחק בצרי במסר לתשעה באב: "שלא יהיו גזרות קשות"

"משנכנס אב ממעטים בשמחה. קצת חושך, קצת צער, כל אחד יחשוב עם עצמו ויתבונן בעצמו. על כל צעד ושעל בחיים אנחנו צריכים לזכור את חורבן בית המקדש. תשעת ימים אלו ה ימי אבלות וצער ולכן אנחנו ממעטים את האור בבית. מי שיתבונן על מה ולמה אנחנו נמצאים בגלות, חרב בית המקדש ושועלים ילכו בו, שיהודי לא יכול להיכנס לבית המקדש כי הוא לא קיים. אין בניין ואין כהנים משרתים."  

"לכן, בימים אלו כל יהודי צריך לשוב בתשובה שלימה. אין אירועים ושמחות, אסור לשמוע מוסיקה וללכת לשמוח באירועים. אספת חברים. כל אחד ואחד צריך להתנהג כמי שמרגיש מנודה. ביום תשעה באב אסור אפילו לשאול לשלום חברו ולהגיד שלום ובוקר טוב. כל אחד ואחד צריך להרגיש את הצער והחורבן של בית המקדש ולהתפלל לה'."  

"כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה ציפייה יש לנו, כדי לזכות שייבנה בית המקדש. כמה צער של יתומים ואלמנות יש מסביה שעדיין לא נבנה בית המקדש, כמה פיגועים קשים ושנאה של הגויים ליהודים בכל מקום." 

"כל הפחד של הגויים מהעם היהודי נפוג ונגוז בגלל חורבן בית המקדש. הם חושבים לעצמם שכאילו הקב"ה לא אוהב אותנו ועזב אותנו חס ושלום, אבל אנחנו יודעים שהקב"ה לא עזב אותנו ואוהב אותנו אהבת נפש. "בכל צרתם לו צר, ומלאך פניו הושיעם"- גם בשעה שעם ישראל נמצא בגלות "עימו אנוכי בצרה"- הקב"ה איתנו בצרה. אבל אדם חייב להיות בצרה עם הקב"ה. השכינה מתאבלת ובוכה, השכינה מבקשת זאת, ואם אדם ישמח ויחייך, אז השכינה תגיד שלא איכפת לו שהיא נמצאת בגלות ושאין לה בית ומקום לשבת, וחס ושלום יכולות להיות גזרות רעות על עם ישראל." 

"כולם חייבים לצום בתשעה באב, אנשים ונשים כאחד. יושבים על הרצפה ובלילה ישנים על הרצפה ושמים אבן מתחת לראש, כדי להרגיש שאנחנו באבל איום נורא. מצד שני אנחנו צריכים גם לא להיכנס לדיכאון. "מזמור לאסף באו גויים בנחלתך, טימאו את היכל קודשך" - שאלו חז"ל מה זה "מזמור לאסף"? היה צריך לומר קינה לאסף. אומרים רבותינו זכרם לברכה שכילה ה' את חמתו על העצים והאבנים. חס ושלום היינו יכולים כל עם ישראל להיכלות, והקב"ה שרף את בית המקדש וכילה את חמתו על האבנים, וזה ה"מזמור לאסף".  שבורא עולם יזכה אותנו לגאולה שלימה ולבניין בית מקדשנו במהרה, אמן כן יהי רצון."