אומנות העבודה שבלב: איך מבקשים מאבא?

השליחות בראי הפרשה - ואתחנן

לא מכוח הזכויות שלו, אלא משום מתנת חינם: 

תארו לכם אדם, מתפלל ובוכה לפניו יתברך, אין ספור תפילות ובקשות. אם ישא עיניו למרום, רק עוד תפילה אחת, תגיע הישועה המיוחלת. למה פתאום הוא מרים ידיים? 

משה רבינו מתחנן לפני בורא עולם שיאפשר לו לדרוך על אדמת הקודש. הוא מרבה בשיחה, בוכה, ומתפלל - עד שפתאום, בלי שום הכנה מוקדמת - הוא מקבל תמרור עצור. "רב לך", מודיע לו ה'. "רב־לך אל־תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה". או במילים אחרות, תפסיק. אני לא רוצה לשמוע יותר. 

משה רבינו יודע, למרות שקשה לו, שהוא לא רואה את התמונה הגדולה - ומפסיק. אם ה' אמר, חושב לעצמו משה, כנראה שיש לכך סיבה טובה - גם אם הוא לא מצליח לתפוס אותה. 

אצלנו, שאנחנו לא מדברים פה בפה עם השכינה, אף אחד לא אומר לנו לעצור. ובכל זאת, תמיד נראה שהישועה מתפספסת; רגע לפני התפילה האחרונה - אנחנו מוותרים. ההסבר לכך הוא שהיצר הרע מנהל מלחמה עיקשת נגד המשך התפילה שלנו.

שתתקבל ברצון: אז איך מבקשים ומתפללים לה'?

צעד אחרי צעד, משה מלמד אותנו את השלבים באומנות העבודה שבלב: ראשית, מתחילים בהודיה לה' על כל מה שנתן לנו. אמירת התודה מתחילה מכל הדברים שנחשבים "מובנים מאליהם" בחיינו: ראייה, שמיעה, ההליכה, קורת הגג וההורים. כשמתחילים להודות להקב"ה על כל מה שיש, ה' נותן גם על מה שאין.

את השלב הבא בסוד התפילה מגלה לנו רש"י הקדוש ממש בראש הפרשה. "'ואתחנן' - "אֵין חִנּוּן בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לְשׁוֹן מַתְּנַת חִנָּם. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לַצַּדִּיקִים לִתְלוֹת בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים, אֵין מְבַקְשִׁים מֵאֵת הַמָּקוֹם אֶלָּא מַתְּנַת חִנָּם".

עלינו להבין, כי גם אם נהיה צדיקים גמורים כמשה רבינו, אין לנו די זכויות אפילו עבור הכרית שעליה אנחנו ישנים בלילה. אפילו היא מתנה גמורה ממלכו של עולם, מתנת לכן ראוי שהפנייה תיעשה בדרך של תחנונים. כמו עני העומד בפתחו ומושיט ידו, ורק מאוצר מתנות חינם הוא נותן לנו.

יסוד נוסף וחשוב בתפילה הוא להעמיק ולרדת לרזולוציות הכי מדויקות וקטנות שאפשר. הרבה פעמים נשמעות טענות כמו "לאלוקים לא אכפת מהדברים הקטנים, מאיזה חילול שבת קטן". אבל האמת היא שההפך הוא הנכון: הקב"ה נמצא בפרטים הקטנים ובגדולים כאחד. 

זה לא שהקב"ה לא יכול לבד להשלים את כוונתנו, הוא הרי בוחן כליות ולב ויודע להשלים בדיוק למה התכוונו, גם אם לא דייקנו. אבל הירידה לפרטים הקטנים תאפשר לנו לראות כמה ה' הוא גדול, וכמה הוא יתברך חלק בלתי נפרד מהרגעים אפילו הכי "שטותיים" שלנו, או מהמחשבות הכי אישיות שלנו.

כך נוכל להתחזק באמונה, ולהבין כי המפתחות לישועה נמצאים רק אצלו יתברך, ולא על אף אחד שאולי חלילה תלינו את מבטחינו בו. לא השדכנית, לא החבר "שהבטיח לעשות טובה", לא הסגולה ששמעתי ברדיו. הכתובת היחידה הייתה ונשארה - רק בורא עולם. "מלוא כל הארץ כבודו". 

איך לעקוף את העיכובים בתפילה ולהגיע לאוצרות ה'?

כל אחד ואחת מאיתנו נולד או נולדה עם כישרונות, תכונות ייחודיות או מתנות שה' נתן רק לנו. אוצרות אמיתיים שממש חבויים בנו. למרות זאת, לא מצאנו שיש הרבה אנשים שמתפללים שאותם משאבים אישיים ייצאו לפועל, אנשים רבים כלל לא מודעים אליהם. 

הכוח שלנו להתפלל מתחיל בהערכה העצמית שלנו את עצמנו. באיך אנחנו תופסים את המציאות שלנו: כשאדם מוגבל במערכת אמונות ותפיסות שגויות על עצמו - התפילה שלו תיראה בהתאם. 

ואם אין לך או שאתה חושב שאין לך כישרון? על זה עונה רבינו המוהרא"ש - תתפלל. אם תתפלל, תזכה לקבל. הכי חשוב, לזכור: הכול, אבל במתנת חינם. 

שבת שלום.