יש תקווה: מה אומרים לעצמנו כשאין חשק לקיים מצוות?

כעובדי השם, כולנו מתפללים על רצון וחשק בעבודת השם, אך לעתים יש מציאות שבה יש קצת פחות חשק. כיצד אפשר להתמודד עם זה? בספרו 'נפשי בשאלתי' מביא הרב יעקב לוגסי נקודה יפה למחשבה, שכולנו צריכים לתת עליה את הדעת. 

כולנו הרי יודעים שהעולם הזה הוא כפרוזדור לפני העולם הבא שנחשב ל'טרקלין', וכאן בעולם הזה, זה הזמן לעבוד, לעבד ולהשיג כדי לזכות לעולם שכולו טוב. 

מה צריך לעשות כדי להגיע לטרקלין? פשוט מאוד, לעשות! לא לפחד מהניסיונות שתוקפים אותנו בדרך, להמשיך לשחות אל עבר ה'יבשה' מתוך הים הסוער של העולם הזה. 

ביבשה, יש נחת ומנוחה. בים, צריכים לחתור ולהתאמץ....עד שמגיעים. 

השאלה הנשאלת - איך!

איך עובדים את השם כשאין חשק, כשאין כוח להרים את עצמי לתפילה בבית הכנסת, כשאין חשק לפתוח ספר? כאן נכנס הסברו החשוב של הרב לוגאסי, שממש מסדר לנו את זה בצורה הכי הגיונית שיכולה להיות: "בדור עקבתא דמשיחא, הדור האחרון", הוא כותב וכמו מצביע על הדור שלנו - הבורא רוצה דווקא שנעבוד אותו ללא 'הרגשים' שאפיינו דורות עברו. 

"זו הדרך שנבחרה לנו מאת הבורא יתברך, שבכך דווקא תיקוננו, והוא בזה שנוכיח את כנות אמונתנו ותמימותנו בבורא, המוכחת בעיקר כאשר העבודה 'ללא' הרגשים ובהעדר רגשות", הוא מסכם.