"מה הסיפור שלך?!": הגיע הזמן לפקוח את העיניים
(צילום: PeopleImages.com - Yuri A/shutterstock/Fototocam)

יהדות

"מה הסיפור שלך?!": הגיע הזמן לפקוח את העיניים

אם אני השחקן בחיים שלי, איך זה שאני לא כותב את התסריט? החופש הביא איתו תובנות חדשות, ופתח לזנוח דפוסי חשיבה ישנים לטובת עתיד יפה יותר
ש. לוי
הוספת תגובה
"מה הסיפור שלך?!": הגיע הזמן לפקוח את העיניים
(צילום: PeopleImages.com - Yuri A/shutterstock/Fototocam)
אא

כל מיני דפוסי חשיבה מלווים את חיי. במודע, או שלא במודע, הם פשוט מתגלגלים איתי במהלך השנים. שומרי הראש שלי, ככה אני מכנה אותם. דואגים שאני אמשיך להתקיים מהם, ללכת במסלול שהם סללו עבורי, שלא אנסה לסטות חלילה.

אחת מהן השתחלה כהרגלה גם לסיפור הבא: בכל טיול שכלל לינה משותפת עם חברותיי, הייתי משוכנעת כי "הטיול הזה לא יעבור בשלום". או ריב, או ויכוח, משהו בטוח יקרה. וכך היה. בכל פעם שיצאתי לטיול, סמינריון או מסע של כמה ימים, מצאתי את עצמי בסופו של יום בהליך ליישוב מחלוקות.  

הפעם, כשביקשה אותה מחשבה זדונית להזדחל, תפסתי אותה "על חם" והעמדתי אותה במקומה. "למה אני חייבת לריב עם חברה שלי", שאלתי, ספק אותה ספק את עצמי. מי אמר שזה מה שצריך להיות? אולי דווקא יהיה ממש נחמד?

כטבען של מחשבות טורדניות מעין אלו, לא היה פשוט להיפטר ממנה. זו הייתה מלחמה של ממש: היא רדפה אחרי המחשבות שלי, ניסתה ללכוד אותן, לפרוץ ברגע הנכון. הרי במשך שנים נתתי לה לנהל אותי, ולהוביל את ההצגה לאן שהיא רוצה.

מחשבות, הרגשי לב או דפוסי חשיבה, הם לא דבר שקל לשנות. הם מלווים אותנו, וגם אותי, עוד מהילדות. ייתכן שהם עוצבו יחד איתנו, מדברים שראינו או חווינו בפרקים מסוימים בחיים.

לאותם דפוסים, אנחנו לפעמים נוטים לייחס כוחות כמעט מאגיים, כמלמדים על האישיות שלנו או על יכולת הנבואה שלנו. כאלה שיותר עוזרים לנו ממזיקים אותנו. האמת היא הפוכה כמובן.

"נתחיל בבסיס", מציע הרב נח ויינברג. "חשוב על מושג בו אתה משתמש כל הזמן. על עקרונות שעל פיהם בנית את חייך. תופתע לגלות כמה הנחות הנחת על גבי רעיון מסוים, ועד כמה הנחות האלו עיצבו את חייך".

האחד מעיד על עצמו בקביעות: "אצלי, כסף נוזל מהידיים". השני, קוטלג בסביבתו וגם בראשו כמי ש"נמשך אחר חברה רעה". השלישי מוכן להישבע שההורים שלו רוצים כל הזמן ברעתו.

בניגוד למה שאנחנו חושבים, הרגלי החשיבה האלה לא מגנים עלינו. הם נמצאים אצל כל אחד ואחת מאיתנו ומנהלים אותנו. אבל אולי הגיע הזמן להפסיק למשוך בכתפיים ולהתבונן בהם מהצד כשהם מגלמים את התפקיד הראשי בהצגה של חיינו.

לי ורק לי נתן הבורא את הזכות להיות השחקנים במחזה של חיי. לשחק, לשיר, וגם לכתוב את הסיפור שלי. בעצמי. לא להתגלגל עם אותם הרגלים ישנים ומציאות שכאילו כותבת את עצמה. הטיול האחרון נתן לי הזדמנות לתת מקום לרעיונות חדשים, למחשבות טובות, ממניע נכון. הגיע הזמן להוציא לפועל תסריט חדש להצגה הכי טובה בעיר.

להמשך קריאה
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו
שידור חי