המינימום של הכרת הטוב: רחוק ממה שחשבתם

פרשת השבוע שלנו מגוללת את אתגריו שהם גם מצוותיו של החקלאי בתקופת המשכן, ולימים גם בימי בית המקדש. על החקלאי לחרוש, לזרוע ולקצור. את הפירות הכי יפים עליו לשים בסלסלה ולהביא אותה קודש לה', לכהנים שעובדים בעבודת הקורבנות בהר הבית.

כל הדרך הארוכה הזו שהוא עובר, כך מלמד אותנו רש"י, היא כדי להביע את תודתו לכהן. אם כן, נמצינו למדים כי "הכרת הטוב", היא לא רק מושג מופשט, אלא מציאות של ממש שיש לבטא במעשה. לקחת את היקרים שבפירות, לנטוש לחודש את הפרנסה ולשים פעמינו אל בית המקדש עם סל גדוש, מקודש ומעוטר - ולהביא אותו לכהן.

לא זו אף זו, התורה מציבה לנו גם סטנדרט להכרת הטוב: המשובח ביותר, המיוחד ביותר, ורצוף באתגרים. כל פעולה פחותה מזו, תצביע על חיסרון בהכרת התודה. כזו שנעשתה מהשפה ולחוץ, תודה חיצונית ולא פנימית.

לא בכדי פתחה הפרשה עם המצווה היקרה הזו. לכאורה, היה מקום להציע מצוות קצת יותר "חשובות", אבל כפי שרש"י העיר, במצווה זו אנחנו מבקשים לומר לקב"ה: "איני כפוי טובה". את מצוות ההודיה בצורה של נתינה שכרוכה במאמץ גדול מלווה גם הבטחה לשפע עצום ורב. וחשוב מכך - מסבירים בספרים הקדושים - לשמחה פנימית שאין לה תחליף.


ההודיה לה' היא בשני מישורים

הקב"ה נותן לנו הכל. חיים ובריאות, אושר, נחת, משפחה חמה וסביבה עוטפת. הקב"ה נוכח בכל רגע בחיינו, כמו אב טוב הוא מלווה אותנו, גם ברגעים שאנחנו כילדים לא זוכרים. הכנסת התודה בצורה הנכונה לשגרת החיים שלנו - תשדרג אותה פלאים.

1. ראשית, יש להקפיד להודות בדיבור. "תודה לך אבא שנתת לי חיים", "תודה שאני מסוגלת לראות"; "תודה שיש לי רגליים ואני מפעיל אותן עם המוח שלי", "תודה על שכל צלול". כל אלה מתנות חינם שהתרגלנו אליהם.

אל תחכו שהשינוי יגיע מעצמו, את האושר הפנימי הגדול ביותר אפשר להשיג רק בצורה הזו. גם אם "התרגלנו" להתלונן, וקצת שכחנו גם להגיד תודה, קבעו לכם זמן ביום ושטחו בפניו את תודתכם על המתנות "הקטנות" ביותר שהעניק לכם. דברו עם ה'.

ברגע שנתחיל לעשות את הצעד הראשון, גם ההליכה שלנו תתחזק. נוכל לפתע להבחין במתנות שמעניק לנו ה' בכל רגע ורגע, התמונה תהפוך בהירה יותר ונזכה גם לראות את הטוב שה' טמן בתוכנו. בתכונות המיוחדות שהוא העניק לנו ורק לנו.

2. וכמובן, גם במעשה - אנו יכולים לקחת על עצמנו משהו שאנו יכולים לעשות למענו יתברך. מעין "מחווה" סמלית, שתבטא את רחשי ליבנו שמכירים טובה על מה שנתן לנו. אפשר לבחור לקרוא מדי יום פרק בתהילים, להתחזק קצת בצניעות, או בניצול זמן נכון יותר. כל דבר שיכול לקרב אותנו אליו יתברך, שבעינינו אמנם נראה קטן אבל בשמים הוא גדול.

אנחנו נמצאים בימים של חשבון נפש, כמה פסיעות לפני ראש השנה. כל מיומנות שנרצה לרכוש מחייבת אותנו במאמץ - עלינו לרצות להשקיע מאמץ רציני על מנת להגיע לאושר. מי ידע שהאושר מתחיל באמירת תודה?