"אני עיוור אבל זכיתי לראות מלאך": הסיפור המצמרר מבית האבות

מר לוי שהה בבית אבות בארה"ב ושילם סכום נכבד על מנת לקבל חדר לבד. יום אחד התקשר אליו מנהל בית האבות והודיע לו כי ישנו אדם שילדיו מבקשים ולוחצים להכניסו לבית האבות, אך ייקח כמה זמן עד שיימצא חדר עבורו. ביקש המנהל ממר לוי לארח את הדייר החדש במשך כמה ימים עד שיימצא לו חדר. מר לוי הסכים. 

כשהגיע הדייר החדש, מר כהן, הבחין מר לוי באדם זועף וחמור סבר. הוא ניסה לקבל את אותו הדייר בסבר פנים יפות, אך נענה בתשובות מזלזלות, כאשר ביקש הדייר בתוקף לחזור אל ביתו ולא לשהות בבית האבות אף לא לעוד רגע. לוי המתין מעט זמן וניסה להתחבב על האיש, אך לא היה עם מי לדבר - הדייר החדש בשלו ממשיך לכעוס ולזעוף.  

מר לוי החל לשוחח עם הדייר והסביר לו שגם אצלו לא הכל דבש ונופת צופים. הוא נכה בשתי רגליו ומתנייד על כסא גלגלים. השיב לו הדייר: "אתה נכה אבל לפחות אתה מסוגל לראות. אני לא יכול לראות שום דבר. אין לי מושג אם עכשיו לילה או יום ומי עומד מולי. אתה חושב שקל לחיות ככה?" 

מר לוי חשב מעט, והשיב לו כי הוא מכן לעשות איתו עסקה. בכל יום הם יישבו ליד החלום כחצי שעה ומר לוי יתאר לו בדיוק מה קורה בחוץ, וכך ימחיש לו את חיי העולם הזה. אך הדייר החדש סירב וטען כי הוא רוצה לראות לבד.  

למחרת בבוקר השכים מר לוי קום והעיר את הדייר החדש, בעודו מתחיל לתאר לו בשעה מוקדמת מה קורה בחוץ, למרות חוסר סבלנותו של מר כהן - הדייר החדש. למרות זאת המשיך מר לוי בשלו והקפיד מידי יום לספר למר כהן מה קורה בחוץ, עד כי תוך חודש שלם מר כהן כבר ידע בעל פה מה נעשה בכל שעה ושעה בחוץ בכל יום. מר כהן החל להתרפק על זה ולשמוח מהתחושה שלפתע הוא יודע היכן הוא חי.  

לאחר חודש הבחין מר כהן כי לוי לא מעיר אותו, ולא הבין מה קרה. הוא קרא לו וביקש להסב את תשומת ליבו, אך נענה בדממת אלחוט. לאחר שלחץ על לחצן המצוקה, הגיעה האחות האחראית והודיעה למר כהן כי במהלך הלילה לוי לא חש בטוב ופונה לבית החולים, והוסיפה כי לצערה מר לוי הלך לעולמו. 

מר כהן ההמום החל להתייסר ולא הבין איך הקב"ה עשה לו את זה ולקח לו פעמיים את עיניו. הסביר מר כהן לאחות כי הוא נולד ללא מום והיה בעל ראייה, עד שלאחר שנים התעוור בעקבות ניתוח, ובזכות התיאורים מר לוי הוא שב לחוש את החיים ולהאמין בהם. האחות הביטה במר כהן והשיבה בפליאה כי בחדרם כלל לא היה חלון.  

מר כהן החל להבין את גודל מסירות הנפש של לוי, שהיה יושב במשך שעות ומתאר לו מה קורה בחוץ, תוך שאת כל הפרטים הוא בודה מליבו, רק כדי לשמח אותו. מר כהן השתתף בהלוויה של חברו וציין שם כי למרות שהוא עיוור, הוא זכה במהלך החודש האחרון לראות מלאך!  

בפרשת השבוע, פרשת "ראה", הקב"ה נותן לנו את זכות הבחירה. "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" - אנחנו בוחרים את הברכה ואת הקללה, והכל עניין של איך אנחנו בוחרים להסתכל על החיים. יש אדם הבוחר להסתכל במה שקורה בחוץ ברחוב, ומבחין רק ברע, בבעיות ובצרות. ואילו לעומת זאת, יש אדם המסתכל על הקיר ורואה ומדמיין את כל הטוב והחיובי שבבריאה.