"זה הדבר הכי מסוכן היום": הרב יהונתן ענבה בקריאה נחרצת

ערוץ 2000 בפרויקט סדרת כתבות עם המנחה והשדרן ירון אילן, שבמהלכן ייפגש במהלך כל חודש אלול עם רבנים ומזכי הרבים ויחד הם ידברו על אמונה, ביטחון - ומה שביניהם. והפעם: שיחה מרתקת ומרגשת עם הרב יהונתן ענבה, הרב הרוחני של ערוץ 2000, מי שפועל ללא לאות עבור קרוב לבבות, וראש קהילת "ואהבת" בחולון. על משמעות החיים ושאלות מהות בסיסיות שכל אדם שואל את עצמו במהלך החיים.  

שלום כבוד הרב ותודה שאתה מארח אותנו. הייתי רוצה לדעת מה הרב שואל את עצמו כשהוא קם בבוקר? 

"היה יהודי שנפטר לפני כמה שנים. בהלוויה שלו, בנו שאל לאחר שהספיד אותו, אם יש עוד מישהו שרוצה להספיד את אביו. בהלוויה נכחו קרוב ל-2,000 איש, וכולם הרימו את היד. ראה זאת הבן והשיב לנוכחים כי כמובן שאי אפשר שכולם יספידו את אביו, אך ביקש לספר להם מדוע הם כולם רוצים להספיד את האב. הוא החל לספר שכאשר אביו היה ילד, החלה השואה הארורה." 

"משפחתו הגיעה לרכבת, כאשר בסוף התור ישב מנגלה ימ"ש, ועשה סלקציה מי ימינה ומי שמאלה. הם לא הבינו אפילו מה פשר הסלקציה. לפתע ניגש אדם מבוגר אל אביו (שכאמור היה אז נער) ושאל אותו לגילו. לאחר שאמר שהוא בן 17, תיקן אותו המבוגר ואמר שהוא בן 18. לאחר זמן מה, נשאל הנער לגילו והשיב כי הוא בן 18, ובכך למעשה ניצלו חייו - מכיוון שהתור השמאלי היה להוצאה להורג."  

"באותו היום אמר אותו האיש לעצמו: "ריבונו של עולם, אני זכיתי היום לראות את המלאך ששמר עליי. אני מקבל על עצמי להיות כל יום מלאך ליהודי אחר". וכך הוא שרד את השואה." 

"כשיהודי קם בבוקר הוא צריך לחשוב: "כמה טוב אני מצליח לעשות היום לעם ישראל", ולראות זאת לנגד עיניו. זאת צריכה להיות המחשבה הראשונה שלנו." 

וואו. זו תשובה גדולה. הרי רובנו לא באמת חושבים ככה בבוקר. כל אחד קם לצרות שלו ושקוע במעגל האישי שלו  

"זו מהות החיים - נתינה. החל מהרגע שקמים בנץ ומתפללים ולאורך כל היום, במסירת שיעורים, דאגה לילדים ולמשפחה, דאגה לערוץ וכו'." 

כשאנחנו אומרים ערוץ, הכוונה היא לערוץ 2000 שבו אתה מכהן כרב הרוחני. זה ודאי מאתגר וגורם ליותר עומס 

"התפקיד בערוץ 2000 מאוד עמוס ותובעני. אנחנו מתחילים משמונה וחצי בבוקר, כשהכתבים צריכים להתחיל להעלות כל מיני כתבות לאתר וצריכים לקבל אישור על כל דבר, עד בערך אחת וחצי בלילה, כשהשיחות עם יהונתן דדון כדי לקבל פידבקים ואישורים ליום שלמחרת, מסתיימות." 

"במשך כל הזמן אנחנו צריכים להיות פנויים ולהתעסק בזה, כי יש לנו אחריות מאוד גדולה. אנחנו פונים הרבה ליהודים מסורתיים ובעלי תשובה, וצריך לדעת מה ניתן להעלות ומה לא. יש לנו כמה פלטפורמות ברשתות החברתיות, ולא כל דבר מתאים לכל אחד."  

כולנו נשאבים לעולם המסכים ואפשר לומר שאנחנו "גרים" ברשתות החברתיות. אני יכול להעיד גם על עצמי. זה קצת פוגם בקשר האנושי 

"נכון. אני יכול לומר שאומנם היום אני המנהל הרוחני של הרשת הזו, אבל אין לי בה באמת מושג. עד לפני שנתיים וחצי, שלוש, לפני שהפכתי להיות מנהל הרוחני של הערוץ, לא היה לי כלל מושג מה זו הרשת הזו." 

"היו לי כמה מורים טובים שהסבירו לי הכל על הפלטפורמה, והבנו שדרכה אפשר להגיע לכל כך הרבה יהודים. אבל כמו שאתה אומר, זה תחליף גרוע לקשר האנושי, למגע, לדיבור, לחיבור. אני חושב שזו גם אחת הבעיות של הדור שלנו. אם תסתכל דורות אחורה, אנשים שלא חשבו אותו הדבר יכלו לחיות יחד, והיום זה לא קיים."  

"אני גדלתי בחולון בסביבה שאינה שומרת תורה ומצוות. אני הייתי היחידי שחבש כיפה ושומר מצוות. כששיחקנו ביחד היינו עוצרים והייתי אומר להם דברי תורה וסיפורי צדיקים. ככה יצא, שחוץ מהכדור, כולנו מתחברים גם לספר."  

ובכל זאת, הפערים לא היו גדולים כמו היום 

"ממש לא. בצעירותי לא הכרתי אנשים שלא שמרו כשרות. זה היה טריוויאלי לחלוטין שיהודי אוכל כשר. לא ראיתי אחד שמסוגל לדבר בצורה לא מכובדת על תלמידי חכמים. אני זוכר שבפעם הראשונה שנפתח בחולון מקום לא כשר, זה היה זעזוע לכולם."  

איפה לדעתך הנקודה שבה נוצר הקיטוב והשנאה בינינו? 

"אני אלך לדבר הכי קדוש שמעולם אף אחד לא העז לגעת בו, וזה תלמידי חכמים. רבנים תמיד היו קודש קודשים ומשהו שלא נוגעים בו. אבל פתאום כשהתחילו כל מיני תוכניות בטלוויזיה להרשות לעצמן לצחוק גם על תלמידי חכמים, בהתחלה כולם הזדעזעו אבל בהמשך נתנו לזה לגיטימציה רק בשביל ההומור, ומבלי חלילה לפגוע בכבודם של הרבנים. כך נפתח פתח לצחוק על תלמידי חכמים, ומשם זה התגלגל לאכילת מאכלים לא כשרים." 

לצפייה בהמשך הריאיון עם הרב ענבה, לחצו על הסרטון